שוב אשיב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך

ע"ש ברש"י שמסביר פשט הקרא והקשה לי בתי היקרה חיה טובה שתחיה למה רש"י מסביר קודם המילים של כעת חיה ואח"כ של שוב אשיב שקודם כתוב "שוב אשיב אליך" ואח"כ כתוב "כעת חיה"? ואולי י"ל שמקודם כתב רש"י הפשט של הפסוק להבין המילים הכוונה שלהם, ואח"כ כתב רש"י ענין של תוספת הסברים וענינים שלא היה קשה בכלל אם רש"י לא היה כותבו בכלל, וכמו שמקודם לומדים גמרא עם פרש"י ואח"כ התוס' ושא"ר
ואולי י"ל עוד שאם רש"י לא היה מסביר מקודם הפירוש של כעת חיה מה הכוונה בזה, אז לא היה קשה למה כתוב שוב אשוב, שלא יודעים מתי יולד הבן בלי המלים של שוב אשוב אבל עכשיו שרש"י כתב שהפשט של "כעת חיה" היא בעוד שנה כעת הזאת שרק בעוד שנה יחזור הזמן לכעת הזאת, א"כ קשה למה כתוב "שוב אשוב" וע"כ מסביר רש"י שרואים מהאש השונמית, שמאוד הקפידה שאלישע לא אמר לה "שוב אשוב" ורש"י מסביר שזה כמו הבטחה שהבן יהיה בן של קיימא וע"כ אמרה שונמית לאלישע כשמת בנה: "הלא אמרתי לך, אל תשלה אותי" וזה שהיא אמרה "אל תכזב בשפחתך"
ולענ"ד משמע, שאם אומר שוב אשוב אליך וכו' הרי זה כמו שאמר אני יהיה עם הבן עד שיגדל ויהיה לבן קיימא בלי שום בעיות, שהרי לא נולד הבן בדרך הטבע רק באופן של נס! וע"כ קיים חשש שלא יהיה כ"כ בר קיימא או כ"כ בריא,
[וזה כעין שר"ל בהאיש שפגע ביוסף שכתוב שם: "וימצאהו איש" וכו' [בראשית לז טו] ופרש"י שם שזה היה גבריאל, ומנין יודעים שזה היה גבריאל, שאולי זה היה שרו של עשו, שכתוב ביעקב: "ויאבק איש עמו וכו' [בראשית לב כה] ופרש"י שם שהוא היה שרו של עשו? ושמעתי שכאן בא לעזור לו ע"כ מסתבר שזה לא שרו של עשו, לפי שהוא בא להאבק עם יעקב וללחום עמו, ולא בא לעזור לו, כעי"ז כמדומה לי ששמעתי, אבל קשה לי ע"ז, שי"ל שידע שהאחים רוצים להרגו וזה גם מה שהוא רוצה! ועוד להביא קטרוג על האחים וגם להרוג את יוסף, ע"כ בא לעזור לו שאם לא היה אומר לו היה חוזר אל אביו ולא היה קורה לו כלום, ועכשיו שא"ל אפא הם אחיו, קרה לו כל מה שקרה, ועוד אולי חשב שעוד אולי יהרגנו! שידע שרו של עשו שיוסף הוא הכי נגדו לשטנו! שאין זרעו של עשו נופלים אלא ביד זרעו של יוסף! וידע שאם עם יעקב לא הצליח שבו כתוב : "והיה בית יעקב אש" כ"ש שלא יצליח נגד יוסף, שבו כתוב: "ובית יוסף להבה" וכמ"ש רש"י בתחלת פרשת וישב, [בראשית ל"ז א'] ע"ש, ואולי ע"כ עשה לו פנים כאלו בא לעזור לו אבל למעשה כל כוונתו היתה לרעתו ולגרום לו שימות ח"ו?
וחשבתי שאולי י"ל כך: שהאיש שמצאו א"ל בא עמי אני אראך אפא הם ולא אעזבך לכל אורך הדרך עד שתגיע להיעד שלך, להיות מלך על כל מצרים! שהרי כשזרקוהו אחיו להבור היה יכול למות מעצם הזריקה להבור, ומי הצילו שלא ימות? וכן שהיו שם נחשים ועקרבים! ומי זה שסגר פיהם שלא יזיקו לו, [וכמ"ש בדניאל, שהקב"ה שלח לו מלאך שיסגור פיהם של האריות שלא יזיקוהו! וכן כשמכרוהו וירד למצרים, מה כתוב שם? [לז כה]: "וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט וכו' וופרש"י שם להודיע שכרן של צדיקים שבדרך כלל מביאים נפט שריחן רע, וכדי שלא יוזק יוסף מריח הרע נזדמן לו שהורידו בשמים שריחן טוב, ע"ש, וכן כל הזמן שהיה בבית אדוניו המצרי, שה' היה עמו והצליח כ"כ לא כדרך העולם, י"ל שכל זה לפי שה' שלח לו המלאך גבריאל, שהוא היה עמו כל הזמן מזה שמצאו תועה בשדה, וי"ל שע"כ לא פחד יוסף ללכת לאחיו! שהרי אביו לא שלחו רק ללכת לשכם וע"ז יש ההבטחה ששומר מצוה לא ידע דבר רע שלא יגיע לו שום מכשול מזה שהלך לקיים מצות כיבוד אב, אבל ללכת לדותן שאביו לא שלחו לשם ע"ז אין לו הבטחה וביטוח, שלא יקרה לו שום דבר, וא"כ קשה למה הלך שאין לו ע"ז מצוה מאביו מפורש? ולמה לא פחד ללכת למקום של סכנת נפשות כשאין לו ע"ז צו במיוחד מאביו! שהרי זה היה כל הסבה שאביו שלחו לבדו ולא חשש שיקרה לו כלום, רק לפי שהוא שלחו לשכם, וע"ז יש הבטחה שלא יוזק בדרך לא בהילוכו ולא בחזרתו וכנ"ל ובזה מובן מה ששמעתי מקשים, שאם יעקב פחד שאולי קרה משהו לבניו בשדה שהם היו מבוגרים יותר מיוסף וכולם היו גבורים והיו רבים! וא"כ היאך זה ששולח בנו הצעיר מהם, [וראובן לאחר כ"ב שנים מעיר להאחים: "הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד" וכו' {בראשית מ"ב כ"ב} ע"ש הרי שקראו ילד!] והוא רק יחיד, וגם ידע שהם שונאים אותו! וכמ"ש רש"י עה"פ: "ויאמר ישראל אל יוסף וכו' לכה ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני" [בראשית ל"ז י"ג] "לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואע"פ שידע באחיו ששונאין אותו" וגם אביו ידע מזה וכמ"ש לפנ"ז שם, בפסוק י' "ויגער בו אביו" וכו' ופרש"י "לפי שהיה מטיל שנאה עליו" [ואולי י"ל שיעקב לא ידע ולא חשדם שהם שונאים אותו כ"כ! עד כדי רציחה!] שהיו כולם מוכנים כבר להרגו! חוץ מאחד שזה ראובן! ורש"י כתב שם [בראשית ל"ז כ"ב]מהטעם שפחד שאביו יתבע ממנו אפא יוסף! וז"ל רש"י שם: "אמר, [ראובן] אני בכור וגדול שבכולן, לא יתלה הסרחון אלא בי" עכל"ק, ומשמע שבלא"ה היה גם ראובן מוכן ומזומן ומסכים שיהרגוהו! וכן יהודה שהתחרט מהרעיון להרגו, זה היה רק אחר שכבר זרקוהו להבור ורק אחר שישבו לאכול לחם, ואם לא ראובן שהצילו אז תיכף עוד לפני שיוסף בא אצלם! לא היה ניצל והיו הורגים אותו תיכף ומיד כשהוא הגיע לידם, בלי שום שאלה ובלי שום נקיפת מצפון! והראיה שלא התחרטו ממה שמכורוה לעבד! ולא ידעו מה קרה עמו, אם הוא חי או שמת כבר מזמן! ורק אחר שראו צערו של אביהם רק אז התחרטו על המכירה, וכמ"ש רש"י עה"פ: "וירד יהודה מאת אחיו" [בראשית ל"ח א'] "שהאחים הורידו יהודה מגדלותו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, ואלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך" וגם זה רק עבור צערו של אביהם, ולא התחרטו על עצם המכירה, שאם יעקב היה אומר כל מה שה' עשה זה לטובה! והיה שמח כל ימיו אח"ז כמו שהיה שמח לפני זה, לא היו מתחרטים על מה שעשו! ויותר מזה אחז"ל שיוסף עשה טעות גדול שהוציא כל איש מעליו בהתודע יוסף אל אחיו, שהיו יכולים להרגו שם על המקום! ומשמע מהחז"ל שעדיין אחר כל הסיפור שיעקב התאבל על בנו כ"כ זמן! עשרים ושתים שנה! שלא מתרחץ ולא שמח! ולא עוסק בשום דבר מה שהאבל אסור לו לעשות! הם נישאו נשים! והולידו בנים! ואביהם לא! רק נהג כל הדינים של אבילות כל הכ"ב שנה! נכון שגם הם לא שתו יין! אבל נשאו נשים והקימו בתים! ורק בנימין נתן שם לכל בניו על שמו ועל זכרו של יוסף אחיו! ושאר כל האחים, כולם לא היה כל כך איכפת להם מזה שיוסף לא בבית! ואולי בתת הכרה עוד שמחו מזה! ונהנו שהוא לא בביתם! ולא בבית של אביהם! ולא נמצא בכל השטח! והרי חז"ל טענו שהאחים היו מצבם בלבם להרגו שם על המקום כשנודע להם שהוא יוסף! ואחז"ל במדרש שבא מלאך ופיזרם לכל הד' רוחות של האולם שהיו אז שם כדי שלא יוכלו להרגו! שממש רצו להרגו תיכף ומיד בהרגע שהבינו ושמעו שהוא יוסף אחיהם והוא חי והוא המלך! [וילפ"ר שזהו אותו מלאך גבריאל שהיה עם יוסף כל הזמן, היה שם אתו להצילו, ולא הניחו לכל אורך הדרך וכנ"ל והבן] וגם בלי שום שאלות רק תיכף לההריגה! וכמו שפסקו לו אז עליו לפני כ"ב שנה! בלי שום השתנות של הפסק! ולא שום חרטה ולא שום טעות! וזה גם אחרי שיהודה א"ל: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו" [בראשית ל"ז כ"ו] וגם אחר שראובן א"ל: "הלא אמרתי אליכם לאמר, אל תחטאו בילד, ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש"! [בראשית מ"ב כ"ב]
ודעה הב' שם בחז"ל שאמר, שיוסף לא טעה בזה, לפי שלא חשדם ברציחה! י"ל ההסבר שהוא לא ידע מזה שהם היו מוכנים להרגו ממש! שהוא לא ידע מכל זה, שהוא ידע רק מזה שזרקוהו להבור ואח"כ מכרוהו לעבד, וכך גם אמר להם אח"כ, "אני יוסף אחיכם שמכרתם אותי מצרימה" ולא אמר אני יוסף אחיכם שרציתם להרגני! ולא ידע שזה שזרקוהו להבור זה היה בכוונה שימות שם! ורק אח"כ התחרטו מזה, וגם זה רק יהודה שהתחרט, ואמר לכולם להתחרט, אבל כולם לא התחרטו! וגם לא בני השפחות, שהיו חבריו כל הזמנים, גם הם הסכימו לזה שיהרגהו, ושימות שם בהבור! וא"כ י"ל שרק בא לתרץ את יוסף היאך עשה עול כזה! להוציא כל איש מעליו וכי לא ידע שהם מוכנים להרגו!
ומזה י"ל שאין הכלל של מוטב שיפיל עצמו לכבשן האש, ולא להלבין פני חבירו ברבים, שזה לא אמור רק בחבירו במצוות! אבל האחים שרוצים להרגו! ע"ז נאמר הבא להרגך השכם והרגו! וע"כ הטענה על יוסף מוצדק שלא היה לו להוציא כל איש מעליו, שזה כמו מאבד עצמו לדעת! ח"ו! וע"ז ענה הב' ואמר שיוסף לא חשדם לרציחה! שהרי הוא לא ידע מכל זה שרצו להרגו! ושעדיין סוברים שצריכים להרגו!
וגם על זה י"ל כנ"ל שאותו מלאך שה' שלחו לומר אפא אחיו רועים! אותו מלאך לא הלך ממנו גם אחר שמלך! ועדיין המלאך גבריאל עמו! לשמרו מכל רע! שלא יהרגהו אחיו, וכן י"ל שהיה לו סייעתא דשמיא מרובה, שנרקבו כל התבאוה שכל אחד צבר לעצמו, ופרעה אמר לעמו שיעשו כל מה שיוסף אומר להם לעשות, שימולו את עצמם, ונימוקו עמו, שאם יוסף גזר על התבואה ונרקב, מה תעשו אם יגזור על כולכם למות אז נמות כולנו! והיינו שהיה קצת לו שכל להפרעה ההוא! ומסתבר שיוסף לא גזר על התבואה שירקב רק הקב"ה עשה להם כן עבור לגדל גדלותו של יוסף אצלם, וגם שיבואו כולם לקנות רק אצל יוסף, שאל"כ היה גם לאחרים למכור ולא היה נודע ליוסף מאחיו כלום! וכן שלחם כמה מלחמות ותמיד נצח במלחמה! וכל זה היה בס"ד מרובים שהיה תמיד עמו וזה כעיו שאמר אברהם לאליעזר: "ה' שההלכתי לפניו הוא ישלח מלאכו ולקחת אשה לבני"
וכמו י"ל ש"כ הסכים יוסף ללכת לדותן שעל זה לא היה כל כך שליח לדבר מצוה שאביו לא שלחו רק לשכם ולא לדותן רק שיוסף ידע שלא יקרה לו שום רע, שראה שהמלאך גבריאל עמו שהקב"ה שלחו אליו לשמרו ואולי הבטיחו שהוא יהיה עמו כל הזמן ושאין לו ממה לפחד! וע"כ יעקב לא פחד לשלוח יוסף לאחיו, לפי שעל אחיו פחד שמא קרה להם משהו, לפי שהם כשהלכו לרעות צאן אביהם פרש"י שם בפ' וישב שלא הלכו אלא לרעות את עצמם! ולענ"ד זה היה ערמה מהאחים שהבינו שהאבא ידאג להם וישלח את יוסף אח"כ לחפשם, ולא יפחד שמא יקרה ליוסף שום דבר שהרי יוסף הוא אז עוסק במצוה ושלוחי מצוה אינם ניזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן, וידעו גם שאביו חושב אותו לצדיק גדול שלא יקרה לו כלום ושאין לו על מה לפחוד על בנו יוסף! שגם כשרק נולד כבר לא פחד מעשו לחזור לארץ ישראל וכמ"ש רש"י שם בפ' ויצא שנולד כבר שטנו של עשו! ויעקב הגדול סמך על זה שיש הילד הקטן שרק נולד שזה היוסף שלו! ועל כל האחים לא סמך לחזור רק על יוסף! וי"ל שע"כ לא שלח יעקב עמו עוד אנשים, שח"ו האנשים ההם אולי הם לא זכים כ"כ ולהם יש חשש שיסתכנו וח"ו אגבם יכול לקרא גם ליוסף משהו רע ח"ו! וע"כ העדיף יעקב לשלוח יוסף לבדו שהיה ביטוח שלא יקרה לו שום נזק, לפי שהוא צדיק וגם הולך לדבר מצוה והוא שלוח מצוה וכל זה ידעו האחים טוב טוב! וע"כ הלכו עד שכם לרעות צאנם וכי לא היה אפא לרעות צאנם בחברון והסביבה? שהלכו לרעותם בשכם! אלא כמ"ש ברש"י שכוונתם היתה לעצמם ולרצונם שהלכו לרעות את עצמם!שעי"ז יוכלו להרוג את יוסף! וע"כ לא חשבו לחשוב ע"ז הרבה ותיכף הסכימו כולם להרגו! והיאך בא ענין כזה להרוג אח במהירות כזה! אלא כל זה היה כבר מתוכנן מקודם והיה מוסכם בכולם שזה מה שחייבים לעשות! ושזה רצון הקב"ה! והראיה ששתפו ש"ש בהחרם לא לגלות על המכירה והסכים הקב"ה עמם ולא גילה ליעקב, וע"כ יעקב שלחו ולא ידע ששם שכיחא היזיקא, שאחז"ל שאם שכיחא היזיקא לא סומכין על שלוח לדבר מצוה! וכן יכול לקרא נזק ח"ו גם בהולך בשליחות של אביו, שלא גרע משמואל שהקב"ה א"ל ללכת והוא פחד משאול, שלא יהרגנו, והקב"ה הסכים עמו שהוא צודק, שא"ל: "עגלת בקר תקח בידך, ואמרת לזבוח לה' באתי" וכו' ע"ש [שמואל א' ט"ז -ב'] ולענ"ד ע"כ יעקב "התאבל על בנו ימים רבים" [בראשית ל"ז ל"ד] שמאז כן חשדם שהרגוהו וכמ"ש רש"י עה"פ: "ויאמר אליהם אביהם, אותי שכלתם, יוסף איננו, ושמעון איננו" [בראשית מ"ב ל"ו] ופרש"י שם, שחשדם שהרגו את שמעון, וכמו שהרגו את יוסף! וא"כ חשש יעקב שטעה בדמיונו שאין ממה לפחד לשלוח את יוסף, וא"כ הוא יתבע על זה ששלחו למקום של סכנה גמורה [והיה צריך לדעת את זה!,] ועי"ז נהרג! וע"כ התאבל עליו כל הימים! ולענ"ד י"ל [וצ"ע אם י"ל כן?] שע"כ יעקב העריך מאוד את יהודה שלקח על עצמו האחריות להביא את בנימין בחזרה שהיאך לא פחד אם יעקב כ"כ פחד ע"ז? שיעקב לא ידע מה שהם יודעים, שהם מכרו יוסף למצרים, ושלא קרה לו שום דבר מה שידוע להם מאז, וע"כ לא פחד יהודה לקחת האחריות על עצמו להביא בנימין בחזרה, שידע שאין כאן שום דבר של חשש לומר כמו שיעקב אמר, שאמו מת בדרך וכמו כן אחיו! וכמ"ש רש"י עה"פ: "לא יוכל הנער לעזוב את אביו, ועזב את אביו ומת", [בראשית מ"ד כ"ב] שיעקב חשש שמא ימות בדרך כמו שאמו מתה בדרך,[וי"ל שגם אחיו בדרך מת או ניזק או נמכר] שהם ידעו שאמו מת ממה שיעקב אמר שמי שימצא אצלו התרפים של לבן שימות! וכמ"ש רש"י עה"פ "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" [בראשית ל"א ל"ב] ע"ש שע"כ מתה רחל אח"כ! וליוסף ידעו שלא קרה לו בדרך שום דבר, לפי שהם עשו לו מה שקרה עמו! וא"כ ידעו שאין כאן שום דבר לחשוש מהם! ואם היה יודע יעקב כל מה שהם ידעו, אולי גם הוא היה תולה שאמו מתה לפי שיעקב קלל את מי שהתרפים של לבן אצלו ולא עבור שבדרך השטן מקטרג ביותר והם עלולים יותר להנזק שכן קרה גם לבנה! ורק לפי שלא ידע שהם מכרוהו ע"כ תלה המיתה בקטרוג של הדרך שבזה שניהם שווים רחל ויוסף, וע"כ פחד גם לבנימין! איזה צער גרמו האחים ליעקב גם בזה, שכנראה מזה, שלא נתן יעקב לבנימין לצאת החוצה מאז שיוסף נעדר מביתו! והבן! ואולי גם לא היה מעריך את יהודה כ"כ ע"ז! ועיין? שגם הוא לא היה מפחד לשלחו אם היה יודע בבירור שהם זה שעשו לו כל זה! וצ"ע אם י"ל כן? ונחזור לענינינו:
שע"כ המלאך גבריאל עדיין היה עמו להצילו מאחיו גם אחר שמלך, ויוסף עשה מה שעשה, והוציא כל איש מעליו, לפי שהוא לא ידע שהם חושבים שחייבים להרגו, וממילא הוא חשב שחייב לכבדם ולהוציא כל איש מעליו, שלא יתביישו אחיו כשמתודע להם שהוא אחיו, ושמכרוהו למצרים, וע"כ המלאך היה צריך עדיין לשמרו, וכנראה שלא עזבו לרגע והרי כתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" וכו' וכמו שאחז"ל שיש לכל א' ב' מלאכים כ"ש שליוסף הצדיק יש המלאכים לשמרו, וכן אחז"ל מפורש כעין זה, שבא מלאך ולימדו [ליוסף] שבעים לשון, ומי זה היה? מלאך גבריאל! הרי שהמלאך גבריאל שמצאו מאז שהיה תועה בשדה לא עזבו עד שהמליכו על כל מצרים! א"כ זה סימן שזה מלאך טוב! ולא שרו של עשו,והבן! ועיין?
וחוץ מכל זה י"ל שהמלאך יודע העתיד לבא שאמר ליעקב שהקב"ה יברך אותו כשיהיה בבית אל ולמה צריך לברכה משלו שלמעשה לא אמר לו כלום רק אותו הברכה שבקב"ה א"ל שם בבית אל, ומה הרויח יעקב מהברכה? וי"ל שהרויח שכבר לא יקטרג עוד ע"ז, שהוא בעצמו הודה לו על הברכות שקבל מיצחק אביו, וכמש"ש רש"י בפ' וישלח וע"כ ל"ל שזה היה שרו של עשו, וכנ"ל, ועיין? ועכ""פ י"ל לענינינו שאם המלאך אומר: "שוב אשוב אליך" וכו' הרי הבטיחו שיהיה עמו לכל אורך הדרך, ואין ממה לפחד כלל, וע"כ כשמתה בנה של שונמית טענה כן לאלישע של א"ל שוב אשוב אליך וכו' והבן ועיין?
ועכשיו נבא להביאור של רש"י הנ"ל שע"כ מתחלה כתב הפשט על "כעת חיה" שנדע שהכוונה בעוד שנה וא"כ קשה למה צ"ל בכלל, "שוב אשוב אליך" וכו'? וע"כ כתב רש"י כמה שזה חשוב המילים הללו, שזה הבטחה לקיומו של הולד לאורך ימים ושנים טובות! וכנ"ל והבן ועיין?