פורים דברי תורה על פורים ומצות היום
פורים
"כי אין לה אב ואם וגו', ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה" וגו', ולכאורה משמע שאם היה לה לאסתר אב ואם לא היה מרדכי לקחה לבת, ולא היה בא כל הנס וכל הסיפור! לפי שלא היה מרדכי הולך כל יום לבקרה, וגם אסתר לא היתה שומעת בקולו, ולא היה כל הנס של פורים, ורואים מזה היאך דבר כזה שהיא יתומה מאביה ואמה, נתהפך לטובה שכל הצלתן של כל כלל ישראל, היה רק מזה שהיא היתה יתומה מאב ומאם! ועיין?
"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו"
ר"ל כעין שכתבתי על הגמרא במסכת חולין דף קו. על הסימן של מים ראשונים ואחרונים, שאמר רנב"י וסימניך: "אתא רב דימי אפקה, אתא רבין קטלה, שר"ל על מה שאחז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה", לפי שר' אברהם רחמים ני"ו א"ל שגם הלא טוב הוא טוב, וזה ראו בפורים, וזהו המרבין שגם מה שלא שמח כל כך, ישמח בהם שסופם לטובה ולשמחה אמיתית! ע"ש, ולפי"ז ר"ל שהימי שמחה של אדר וניסן שכתב רש"י על הגמרא הנ"ל לא שזה נגמר בסוף של חודש ניסן, רק שבחודש אדר וניסן מתעורר כל כך השמחה לכל ימות השנה עד כדי כך שבחודש אב שאז ממעטים בשמחה, ג"כ ישמח כעין שאר"ע ששמח שראה בזה שיתקיים הנבואת של הגאולה שלימה שתהיה בב"א, ור"ל שלפי"ז מתחיל השמחה של כל ימות השנה, מניסן עד ניסן כלומר בלי הפסק! לפי שלקח שנה שלימה הזמן של הגאולה ביציאת מצרים שהמכות היו במשך שנה שלימה, ואני ר"ל בעיקר מחודש אב שאז נעשה אהרון בן פ"ג שנה ורק אז היה ראוי לדבר לפני פרעה, וע"כ הוא עשה המכות של דצ"ך ולא מ"ר, לפי שעדיין לא היה מ"ר בן פ' שנה, ובמכת שחין כבר היה בן פ' שנה, וע"כ התחיל הוא מאז לתת המכות לפרעה, שזהו הדיבור שפרעה מבין, ועל זה קאי שהיה בן פ' שנה בדברם אל פרעה מלך מצרים! שנתן לו מכות שיבין מה שמדברים עמו! שבלי זה לא היה מבין בכלל! ולמה כל זה כל כך חשוב, אם הוא כבר בן פ"ג שנה או בן פ' שנה? העיקר בזה להורות על חודש אדר שבו נעשית משה רבינו בן פ' שנה, לפי שהמן שמח שנפל הגורל שלו לאבד את כל … בחודש אדר, לפי שבחודש אדר מת משה רבינו וחשב שיצליח בתכנית שלו ח"ו! וחז"ל כאילו מסכימים לחשבונו ח"ו! רק שהמן טעה שלא ידע שמ"ר גם נולד בחודש אדר, וע"כ לא הצליח כל מזימותיו הרעים ונתהפך הכל ליתר עוז וטוב לכל כלל ישראל לכל הדורות! וגם שם בפורים היה הגאולה כל ימות השנה מניסן עד אדר, והכל תלוי בזה לפי שמכאן רואים שאם יש יום אחד בחודש שהוא טוב, אז כל החודש נחשב לטוב, לפי שמ"ר מת ונולד בז' אדר והגורל היה על י"ג בחודש אדר, ועכ"ז השפיע זה שיתהפך כל החודש לששון ולשמחה! וע"כ אחז"ל לעשות פורים באדר ב' ולא באדר א', ואע"פ שזריזין מקדימין למצוות, ואסור להחמיץ המצוה, ואם בא לידך חייב לעשותו מיד! מ"מ ראו חז"ל: "שלהסמיך גאולה לגאולה עדיף"! ור"ל להראות שהגאולה של פורים כבר היה אז בזמן יציאת מצרים, וא"כ יוצא שחושבים הניסים של יציאת מצרים מחודש אב, ואע"פ שחייבים אז למעט בשמחה, מ"מ צ"ל שאז גם כבר מתחיל הגאולה והישועה, ועל כן מתגלה מכל זה שימים של שמחה לא מתחילים מאדר ואח"כ ניסן ונגמר הסיפור, אלא שזה מתחיל מחודש אב ומסיים בחודש ניסן או בחודש תמוז, בי"ז בתמוז, או יותר טוב לומר שזה מסיים בחודש אב, ותיכף ומיד מתחיל מחדש! וע"כ אחז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל", אע"פ שאמרו לחכות למשיח בכל יום שיבוא והיאך מסתדר שני המאמרים? ולפי הנ"ל מובן שימי הגאולה של ניסן מתרבה ושייך לכל ימות השנה! וזה ראו ממה שהקב"ה רצה שהמכות של אהרון ומשה יהיו דוקא כשכבר הוא בן פ"ג ובן פ' שנה, כדי שנדע שמחודש אדר שבו נולד משה רבינו, מזה יבוא הישועה לכלל ישראל במשך כל הדורות! גם בזמן המן נתהפך הכל לטובה וכן בכל שנה ושנה! וכמו כן גם בלידת אהרון שעל ידי שניהם היה הגאולה והמכות, וממילא בא' אב כבר מתחיל הגאולה שאז הזמן הכי ירוד שיש בין בנ"י שחייבים אז למעט בשמחה! מ"מ חייבים גם לדעת שבדיוק אז כבר גם מתחיל הגאולה העתידה לבוא! וזה הכל מונח בהסימן של רנב"י שאמר: "אתא רב דימי אפקה שהיינו בחודש אב שאז שותקין, לפי שאבל אין לו פה לדבר, "ומשנכס אב ממעטין בשמחה", ואפקה היינו שבנ"י גלו אז מארצם! אתא אח"כ רבין שזהו המ'רבין בשמחה של חודש אדר וקטלה, היינו שסילק כל החרבן והצרות, והביא הגאולה וגם מרומז למה שאחז"ל: "שחייב לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לבין ברוך מרדכי", ורבה כשהיה שמח בפורים יחד עם ר' זירא פעם אחת הרגו, וכמו שאחז"ל: "קם רבה ושחטיה לר' זירא", ולמחר החייהו בחזרה, אבל עכ"פ הקטלה מרומז בשמחת פורים, ושם במסכת חולין הנ"ל כתב רש"י שהם ידעו שר"ד בא לבבל לפני רבין, אבל מנין אנו נדע שר"ד בא לפני רבין? ועי"ז שנדע הסימן של רנב"י? רק יש לפרש כוונת רש"י והסימן, שכולם ידעו שמקודם בא הגלות לבנ"י מארץ ישראל לבבל בחודש אב, ואח"כ באה השמחה והגאולה בזמן מרדכי ואסתר! ועל כן כולם יודעים הסדר של השנה והשמחה מתחיל מחודש אב ומסיים בניסן, ולא שמתחיל באדר ומסיים בניסן, שזהו העיקר של הלימוד שיש להרבות בשמחה יותר מסתם יום והיינו שגם דבר שלא שמח כל כך, שיבין מזה שכל הימים יש לשמוח בהם! [וכל אחד כדרגתו! שלא יבוא לשמוח בחודש אב כמו בחודש אדר רק ישמח שהקב"ה כבר באב חושב על הגאולה שיגאלנו במהרה], והכל נכלל בזה שמ"ר היה בן פ' כשדבר עם פרעה וכנ"ל, ועכשיו כולם יודעים הסימן שרב דימי שמרמז על חודש אב, בא לפני רבי'ן שמרמז על חודש אדר שמ'רבי'ן אז בשמחה! ואז יודעים שמעגל השמחה של כל ימות השנה, מסיים ומתחיל תיכף מחדש, בחודש באב וע"כ: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" וזה שאמר מרדכי לאסתר שהיתה חוששת ובלי כח ורצון להיכנס אל המלך, שחשבה שעכשיו הוא זמן של אבל וצער וכמו בחודש אב! ומרדכי א"ל: "אל תדמי בנפשך", שלא תהיה עכשיו כמו בחודש אב שמרומז בדמייה ושתיקה, אלא צריכים להחיות המצב להיכנס אל המלך ולדבר ולשמוח ולבטוח בהקב"ה: "שרוח והצלה יעמוד ליהודים" וגו' וח"ו אם: "החרש תחרישי" רק אז ח"ו תאבדו" שחייבים להאמין בגאולתן וישועתן של ישראל! ועיין?
"מצות משלוח מנות":
ראיתי בספר בן מלך שאם נתן שתי מנות בב' פעמים ולא בנתינה אחת לא יצא ידי חובתו לפי שצריך לתת ב' מנות בבת אחת ע"ש ול"ה מנין לומר כן שכל שנתן לו ב' מנות ביום של פורים ויכול לאכלו בפורים הגם שקודם נתן לו רק מנה אחת ואח"כ הב' יצא ידי חובתו וכמו כן יש לומר ששייך חזי לאצטרופי גם באופן כזה שלא נתן לו מנהשלימה בפעם א' רק חצי מנה ועוד חצי מנה עד שנתן לו ב' מנות י"ל שמצטרף הכל יחד לשיעור של ב' מנות ויוצא ידי חובתו ועיין?
"עשרת בני המן":
צ"ל עשרת בני המן בנשימה אחת, לפי שמתו ביחד, או שנתלו יחד, עכ"פ ר"ל שי"ל מזה מה שאחז"ל עה"פ: "כל הנשמה תהלל י-ה שעל כל נשימה ונשימה תהלל י-ה", כמה וכמה יכול אדם לזכות לעשות בשנייה אחת ובנשימה אחת! שכמו שיכול להרוג את כל הרוצחים והשונאים והמחבלים והמקלקלים כל הבריאה ברגע אחת! כמו כן יכול לתקן כל העולם ולהביא גאולה ושמחה בכל העולם ולכל באי העולם ולדורות עולם! וכמה יש להודות ולהלל להקב"ה על כל נשימה ונשימה שהקב"ה חונן אותנו בהם! שאי אפשר לשער ולהעריך גודל שווית של כל נשימה ונשימה! ועיין? והבן!
"ינתן גם מחר ליהיודים" וגו', [אסתר ט, י"ג].
אולי י"ל מהו הענין שאסתר בקשה עוד יום ליהודיים אשר בשושן? וי"א לפי שהם צמו והתענו ג' ימים מגיע להם עוד יום, ואולי יש לפרש שהרי נפל פחד מרדכי ופחד היהודיים על כל הגוים ועל כל האומות! והיה צד לחשוב שכל זה כבר עבר! אחר שעבר היום הטרגי הזה והיום ההיסטוריה הזה של יום י"ג באדר של השנה ההוא! וכבר אין להם להגוים והרשעים עוד ממה לפחד! לפי שעוד לא יעשה המלך דבר כזה לתת רשות ליהודיים להרוג בהעם! וכבר יכולים לחזור לכל השיגרה וסדר החיים שחיו כל הגוים עד אז, ובכללם לשנוא את היהודיים ולחשוב עליהם ח"ו רע, ולצערם ולגוזלם ולרודפם! וכמו שנהגו בכל השנים ובכל הדורות ובכל הזמנים ובכל המקומות בכל העולם שדם יהודי הרי היה מאז ומתמיד הפקר ושנוא בעיני כל האומות העולם! ובזה שאסתר בקשה מהיום ולמחר עוד יום אחד לעשות כדת של היום! הרי בזה גילתה הוראה מאת המלך שתו לא יהיה עוד כדבר הזה לשנוא שום יהודי או לצערו מעתה ועד עולם! והבן!
ואולי י"ל רמז על ענין זה שיש על המלה: "היהודיים" בפסוק ט"ז: "ושאר היהודיים אשר במדינות המלך נקהלו בשלשה עשר בו" יש טעם של פזר שצורתו כמו האות ב' וגו' ולפני זה שם כתוב: "ויקהלו היהודיים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר ויהרגו בשושן" וגו', ובא לרמז שבזה שהרגו בשושן עוד יום השונאי ישראל, שזה פעל לכל היהודיים שבכל מדינות המלך שגם הם יש להם הכוח והשלטון לעשות כעין זה שאם יעיזו או יזידו הגוים נגדם, יעשו בני ישראל להם, כמו שעשו היהודים בשושן ביום י"ד לחודש אדר! כלומר זה לא נגמר! הנהגה הזו לטובתן של ישראל! ותמיד יש העין פקוחה לשמור ולהציל כל יהודי ויהודי בכל מקום שהוא רק נמצא להצילו ממי שחושב עליו רע ח"ו!
"וימי הפורים האלה, וגו' וזכרם לא יסוף מזרעם", [אסתר ט, כ"ח].
יש טעם רביעי על המלה האלה, וי"ל שיש עוד ד' ימים חוץ מעיקר היום של הפורים שבו קוראים המגילה, שהרי המגילה נקראת בי"א, ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו. והרי על וזכרם לא יסוף אחז"ל שזה קאי על החיוב לקרוא המגילה בפורים, ושיש עוד כמה ימים שבהם יכולים לקיים המצוה והחיוב לקרוא את המגילה. והבן.
וכן יש לפרש על טעם הרביעי שיש על המלה: "בזמניהם", בפסוק ל"א שמשם למדו חז"ל שיש כל הזמנים הללו לקריאת המגילה, והנה בזמן הזה לא קוראים המגילה רק בי"ד ובט"ו, אבל יש לומר שלעת"ל אולי כן יחזרו ויקראו כפי התקנה הקדומה, ועל כן שפיר מרומז ענין זה בפסוק הנ"ל: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם"! שגם בזמנינו נשאר הזכר לכל הימים שתקנו לקרוא בהם המגילה, וכמו כן זה עתיד לחזור לנו בב"א!
מתנות לאביונים
ראיתי בספר ילקוט כהונה בהלכות מתנות לאביונים בדף שס"ד שיכול לתת ב' מתנות לב' עניים, והם יחזרו ויתנו לו בחזרה הממון שנתן להם ויוצאים בזה מצות מתנות לאביונים, וכתב שם שזה לא כהפר"ח ע"ש, ואולי יותר טוב לעשות באופן שטוב לכולי עלמא וגם נראית יותר כמו שנתן ממש מתנה להעני, והיינו שיתן לב' עניים, והם יתנו לעוד ב' עניים, ואח"כ יחזרו הם ויתנו לעני הראשון הממון שנתן, וגם בכוונה לקיים בזה מצות מתנות לאביונים, או עכ"פ לעני אחד כל א' כמו שס"ל אם יוצא בזה החיוב של ב' מתנות לב' אביונים אם נתן ב' מתנות לעני א', וכך כל אחד קבל ממי שלא נתן לו, והבן ועיין?
שם בסעיף ט' כתב שאם מחל לעני חוב שחייב לו לא יצא ואפילו אם המעות הם עדיין בעין שלא הוציאם עדיין ע"ש, ופשוט לכאורה שכל זה רק אם לא מחזיר לו מעותיו, אבל אם העני מחזיר לו מעותיו שהלווה, והוא חוזר ונותן לו בתורת מתנות לאביונים, כן יוצא יד"ח, וה"ה אם יקח כסף ממי שהוא, בתורת הלוואה, ואולי אפילו בתורת שאלה! והוא יחזיר לו ויתן לו בחזרה כאילו פרע לו חובו, וחזר ונתן לו בתורת מתנות לאביונים, אע"פ שחייב להחזיר הממון לחבירו שממנו לקח המעות, אבל אם הסכים שיחזיר לו הממון שיש לו בביתו ולא חייב להחזיר לו אלו המעות דוקא, י"ל שיצא יד"ח מתנות לאביונים, ועיין?
וצ"ע אם החוב עדיין בתוך ל' יום מהלוואה, שלא יכול לגבות ממנו חובו, אם בזה שאמר לו תחזיר לי חובי, ואני אחזור ואתן לך בתורת מתנה, לקיים בזה מצוות מתנות לאביונים, אם יוצא באופן כזה המצוה והחיוב של מתנות לאביונים? כיון שאין לו זכות בממון הללו שיהיו שלו, אם כן לא נתן לו כלום? או י"ל שסוף סוף הלוה מסכים להחזיר לו ממונו שיהיה שלו, כדי שיחזור ויתננו לו בתורת מתנה ולא בתורת הלוואה, וניחא ליה בזה, ועל כן הוי ככל דיני ממון שיכול לבטל הזכות ממון שיש לו בממון זה? ועיין?