רעיונות

רעיונות

בית

מחלוקת בבית

יש כלל: "מחלוקת בית שמאי ובית הילל,  הלכה כבית הילל",

אולי י"ל רמז שידוע שחייב אדם לפקוד את אנשי ביתו שלא יחטאו וכמו שאחז"ל והובא להלכה בהרמב"ם ז"ל בסוף הלכות סוטה, "מצות חכמים על בנ"י לקנאות לנשיהן, שנאמר וקנא את אשתו וכו', וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו, ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד, עד שידע שהן שלימין מכל חטא ומעון, הרי זה חוטא, שנאמר: "וידעת כי שלום אהלך, ופקדת נוך ולא תחטא", עד כאן לשון קדשו של הרמב"ם הקדוש זצוקללה"ה!  [ע"ש בסוף ספר נשים בסוף הלכות סוטה בסוף פ"ד],  ועכ"ז יש כלל בחז"ל שגם זה כתבו חז"ל במסכת  גיטין בדף צ. "תניא היה ר' מאיר אומר, כשם שהדעות במאכל, כך דעות בנשים, יש וכו' ויש וכו' וזו היא מדת כל אדם, ויש לך אדם וכו' זו מצוה מן התורה לגרשה, ואם כן רואים שחז"ל גינוי למי שמקפיד על אשתו יותר מדאי, אלא כמדת כל אדם ומניחה לדבר עם אחיותיה ואחיה ושכנותיה! ע"ש,

וא"כ ילפ"ר הכלל הנ"ל כך, שהמלה שמאי היא מלשון מדידה ששם כל דבר! ואין אונאה במדידה שגם אם טעה בכל שהוא חוזר! וזה צ"ל בדיוק גמור! ויקוב הדין את ההר! וכן אמרו על שמאי הזקן שהוציאו באמת הבנין שזה כלי למדידה!  וידוע שבית שמאי היו חריפים ועל פי רוב מחמירים יותר מבית הילל! וצריך שיהיה בבית המדידה הנכונה, וכנ"ל מהרמב"ם, אבל  לא לעשות מחלוקת בבית! אלא הלכה כבית הילל! שבבית יהיה המדה של הילל, והיינו להלל, על הגובה!  לשבח את אשתו ובני ביתו שיהיה נעים להם בביתו ובצוותא עמו! והבן ואע"פ שבית שמאי לגבי בית הילל אינו משנה, זהו לפי שרצו לקבוע הלכה כמותם בחוזק, וזה לא הלך, וכן  זה לא הולך! וע"כ אינו משנה! אבל יש מחלוקת ולומדים השיטה של בית שמאי, וזו תורה! והלכה כבית הילל, היינו שיש החילוקי דעות, אבל הכל חייב להיות על מי מנוחות! ועיין?

גאוה

עיין המלה: "כל".

גם זו לטובה

ידוע שאחז"ל על נחום איש גם זו, [במסכת תענית דף כא.], שלכל דבר אמר "גם זו לטובה", והיה הסיפור ששלחוהו עם תיבה מלאה מאבנים טובות ומרגליות להקיסר, דורן מבני ישראל, ודיירי הבית, אפוא שלן שם, החליפוהו ומלאוהו עפר, והוא אמר גם זו לטובה! וכך בא להקיסר ומסר התיבה מליאה עפר דורן מבני ישראל, וכעס הקיסר ורצה להרוג את כל בני ישראל! והוא אמר גם זו לטובה! עד שבא אליהו הנביא ואמר להקיסר אולי זהו מהעפר של אברהם אביהם? ובזה היה יכול לכבוש השונאים שלו!  ושלחוהו חזרה עם הארגז שהביא מליאה מהעפר ההוא,  כשהיא מליאה אבנים טובות ומרגליות! פלאי פלאים! רק קצת קשה היאך היה מותר לו ללכת להקיסר ולהיות ח"ו גורם שיהרגו כל בני ישראל! הלא אין סכנה גלויה יותר גדולה מזה! ולמה עשה כן! ולמה לא חזר לשולחיו ולומר להם שגזלו ממני כל האבנים טובות ומלאוה עפר, ומה אני יכול לעשות עכשיו?

וחשבתי שיש אולי לפרש זה כעין שקשה גם על יעקב אבינו ע"ה ששלח את יוסף כשדאג על הבנים שלו הגבורים! כמעט שהיו יחד כל האחים! כל העשרה בנים גבורי חיל ששנים מהם החריבו כרך גדול כשכם! וגם יהודה שהיה גבור עצום יותר מראובן ושמעון ולוי שגם היו שם! ויעקב אביהם דואג להם! ואיזה עצה יש לו לקחת הבן זקונים שלו שהיה אולי הכי מפונק ואסטניס מכולם, והכי עדין מכולם, מהסתם, ואותו שלחו שהוא כבר יסתדר עם כל הבעיות שרק יכול  להיות! שמזה היה מפחד! זוהי העצה הכי טובה שיש לו ליעקב אבינו לעשות! ולמה לא יכול לשלוח חיילים או משטרה או השומרי ראש ומי יודע מה עוד, לברר על האחים ועכ"פ לא לשלוח יוסף הקטן מכולם! לבד! כשיש לו חשש סכנה לשלום האחים!

וחשבתי שיעקב אבינו ידע שרק יוסף, ורק יוסף לבדו, כלומר: כשהוא רק לבד, בלי עוד אף אחד מכל הבאי העולם, יכולין להסתדר עם כל החששות והסכנות שיש בכל העולם! ועל כן כשנולד יוסף אמר יעקב ללבן הארמי: "שלחוני ואלכה למקומי", וכמ"ש רש"י שם  שכבר לא מפחד מעשו! לפי שיוסף הוא שטנו של עשו הרשע! רק נולד וכבר אינו מפחד!

הכי נמי בזה, ידע יעקב שאם ישלח איש אחר או צבא גדול, לא יעזור כלום, הוא ידע שבניו שהם כל כך גיבורים ואם הם חלילה בסכנה! לא יעזור שום כח גשמי, רק כח עליון גדול כמו כוחו של יוסף הצדיק, ולא ראוי לשלוח עמו עוד אנשים שהם ח"ו חטאים ואינם בדרגא הגבוה הזה, שזה יכול רק להזיק! להתכנית! ואין בהם שום דבר להועיל לטובה לחשש סכנה לבניו של יעקב אבינו ע"ה,

הכי נמי בזה שנחום איש גם זו אמר: למה שלחו אותי! למה לא שלחו אתי שומרי ראש, והרבה אנשים, וצבא ומשטרה, שהם ידעו ששולחים ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות מתנה להקיסר והם יודעים שכל מי שרק ידע מזה ירצה לגונבו ולהזיק לי ולכל בני ישראל! וכי אני הבעל כח החזק! ששולחים הארגז רק אתי בלי שום לויי של חיילים וגבורים! וכדומה? רק מה? הם החליטו ששולחים נחום איש גם זו, לפי שהוא  מלומד בניסים!  וכמו שאחז"ל שם, אם כן אני צריך ללכת לפי כח שלי, וזהו  מה שאני רגיל לומר לכל דבר: "גם זו לטובה", והם הבינו טוב שיכול לקרוא הרבה דברים לא נעימים בדרך, ועם כל זה החליטו הם ששולחים הכל ביד איש אחד לבד, בלי שום לויי של עוד איש אחד, חלילה וחלילה! שכל זה יכול רק להזיק! וחלילה לא יועיל ולא יציל ולא יעזור כלום! והוא הצדיק הגדול והקדוש, הלך בתומו ובדרכו הקדוש וזכה למה שזכה! והבן!

ואולי על כן היתה רחל לבדה בקבר בלי שום אחד מהאבות והאימהות, לפי שרק בזכותה לבדה נצא מהגלות, וכי לא היה הקב"ה לעשות שרחל תיקבר במערת המכפלה, וכשיצאו בנ"י לגלות, יצאו דרך שם? ולמה א"כ היתה צריכה להקבר בדרך ולא עם כולם? ולפי הנ"ל מובן, כיון שעם כל הזכויות של כל האבות וכל האימהות ושל משה רבינו ושל אהרון הכהן לא הועיל לבטל הגזירה ולהשיב בנ"י לגבולם, ורק הזכות של רחל! וע"כ היא צריכה להיות לבד! ואז יכולה בזכותה לפעול הישועה והגאולה לכלל ישראל בב"א!

ואולי בספור של רפב"י ג"כ י"ל כעי"ז שקצת קשה שהלא ידע רפב"י שיצוה על הנהר שיתחלק גם עבור היהודי שהלך עמו וגם עבור הגוי וא"כ למה לא עשה כן תיכ ומיד בפעם הראון? ולפי הנ"ל מובן שמתחיה היה צ"ל רפב"י לבדו שיתגבר על הטענה של הנהר שלא רצה להיחלק ואחר שרפב"י כבר עבר והצליח להתגבר על טענת הנהר, אז בא כבר בטעה בהדגה אחד יותר מהשני, קודם על היהודי שגם הלך לדבר מצוה, ואח"כ בלית ברירה גם עבור הגוי כדי שלא יאמרו כך עשו לבן לויה! והבן ועיין?

גמ"ח

"מלוה ה' חונן דל".

אולי י"ל שיש הרבה אנשים שרוצים דוקא לעשות גמ"ח מממונו, לפי שבזה הוא מרגיש שעושה עם כספו הרבה מצוות, שאם יתן צדקה לעני, הרי זה רק חד פעמי, אבל כך הוא חוזר ומלוה,  וחוזר ומלוה, בלי גבול וסוף! והוא כבר הלך לעולמו! ועדיין כספו וממונו ורכושו עושים לו מצוות בעולם הזה, ועי"ז רוכש וקונה לעצמו עוד ועוד עולם הבא! ומרויח בכל יום ובכל חודש אלפי ורבבירבבות של  מצוות! ונהנה שם מזה בעולם הבא! כל כך! שאי אפשר לשער או לתאר! אבל אם נעביך יתן לעני! הרי זה רק חד פעמי  ונפסק המצוות! והרי הוא שם בעולם הבא רק בבחינת עומד ולא בבחינת הולך כזה שעשה הגמ"ח מכספו, ונפשו עגומה עליו לנצח! למה הייתי טיפש ונתתי מממוני לצדקה! למה לא נתתי מממוני לגמ"ח! ואז הייתי גם אני שמח ומתגדל ומתרבה הזכויות שלי בלי סוף וגבול! בערך כזה חושבין אנשים כאן בעולם הזה! ועל כן אינם כל כך מוכנים לתת מממונו לצדקה, רק מקצת דמקצת יתן גם לצדקה ולעני לתמיד! והעיקר לעשות מהם גמ"ח! שזה הקרן קיימת לו בעולם הזה! וגם לעולם הבא לנצח לעשות פירות ופירי דפירות בלי סוף וגבול!

ולענ"ד כל זה לא נכון! וכתוב: "מלוה ה' חונן דל", שהנותן צדקה גם כן עושה גמ"ח! וגמ"ח הזה עושה תמיד פירות ופירי פירות בלי גבול וסוף! ואולי עוד יותר מזה שעשה גמ"ח, לפי שזה שעשה גמ"ח נהנה ממה שיש לו כל כך כסף בגמ"ח! והכל שייך לו לעצמו! ומרויח כל כך בכל חודש! ונהנה מזה כל כך! וכל זה אין לו למי שכבר נתן מממונו להעני! ואין לו כל כך כסף לעצמו, והוא נשאר עני ואביון כמעט, ואין לו מזה שנתן כספו לצדקה שום כבוד והנאה בעולם הזה! כך זה נראה אולי?   אבל באמת יש לו! יש לו הרבה מאוד! יש לו כביכול הקב"ה! שהוא ית"ש לעד ולנצח  כתב על עצמו ית"ש כביכול! שטר חוב ובשם הלוואה להקב"ה יש לו! וזה נשאר לו לנצח! ויש לו הגמ"ח הכי טוב שיש רק בעולם! לפי שהגמ"ח של הבשר ודם,  יכול להיות שיבוא זמן ולא ישאר כלום מכל הגמ"ח הזה! גנב אחד מסלק הכל ונגמר כל הגמ"ח! אבל כשנתן לעני בפעם אחת ולתמיד! והתפרד מממונו לתמיד! אז, ורק אז, הקב"ה הכתיב על עצמו כביכול שהוא הלוה! אז יכול להיות בטוח שהגמ"ח הזה ישאר לנצח!

לפי שמה נפ"מ אם מלוה פעם לראובן, ואחר חודש אותו כסף לשמעון ובחודש הבא ללוי וכן חוזר חלילה, כל חודש בחדשו  למי שבא בתור, ואם הלוה לא פרע תובעים ממנו בדין ובחוזק שיחזיר כספו! ואוי לו לזה שלא פרע! ויש דין ויש דיין! ויש הרבה באלעגאני'ס. ואם מלוה כל חודש לאותו עני וכל חודש הוא מחזיר לו כספו וכותב שטר חוב מחדש עוד הפעם אותו לוה ואותו מלוה ואותו סכום כסף! וכי מה הוסיף בזה שזה איש אחר ועני אחר ולוה אחר! לפי שכך עוד איש יקום מפניו! ועוד איש ירגיש לא בנוח כל פעם שיפגש בו! וכי הוסיף בזה נחת רוח להקב"ה! כל שכן בזמנינו שידוע שאין לו ממה לשלם וכל חודש מגלגל גלגלים! ומחפש זכות להלוואה עוד הפעם ועוד הפעם! והכלל הוא שרק פעם בשנה זוכה לקבל הלוואה או רק אחר שנגמר כל התשלומים וכדומה, שכך קשה לו מאוד להלוה המסכן העני הזה! שמעשים בכל יום שכך היא המדה! וכי מי אנו מערימים! וכי הקב"ה לא יודע מה שאנחנו כולנו יודעים! הלא גלוי וידוע המצב הזה לפני כולם! וכי מי לא יודע שזהו המצב! אז מה הרווחת שנתת לו גמ"ח! נכון לפי המצב שבו הוא נמצא ולית ליה ברירה אחרת, הוא נשם לרוחה לכמה שניות! ותיכף יש בזה הקוץ בתוך לבו! ולא רק בתוך האליה! כמש"א: "אליה וקוץ בה", אלא ממש קוץ בלבו! וכי מאפוא יביא כסף להחזיר החוב! אלא מה! יקח עוד הלוואה!  ובעזהשי"ת  יצליח לקבל בעוד שלשים יום עוד הלוואה! ואם היינו מודיעים לכולם שלא זו דרכי התורה! אלא: "יתן ויחזור ויתן", והדבק במידותיו של הקב"ה! שנותן, ונותן, ונותן ונותן!  ובלי חשבון של פירעון שיחזור לו הכסף לפי שזה רק בהלוואה! לא כך! אלא תן! תן פעם אחת ולתמיד! ויחזור ויתן!  והקב"ה יש לו מספיק לתת לכל אחד ואחד! וצריכים להכניס הרוח הזה של לתת, ולתת, ולתת, לתמיד! בלי צפיה של קבלה בחזרה ובלי חשבון של רווחים של גמחי"ם לעד ולנצח להרויח בעולם הבא בלי גבול וסוף! אלא זה שנותן מרויח יותר ויותר לעולם הבא!  הוא גם כן מלוה בכל רגע ממונו ולא נפסק הגמ"ח שלו לנצח! וגם הוא! ממונו מכניס לו רווחים בעולם הבא בלי גבול וסוף! ואם תשאל היאך? אגיד לך שזה מה שכתוב כאן: "מלוה ה' חונן דל"! אתה נותן מכספך להעני פעם אחת ולתמיד! והפסדת כל הכסף שלך שאין לך גמ"ח! וממה תרויח לנצח! ואיזה פנים יהיה לי שם בעולם הבא! בזמן שכולם שמיחים ונהנים מהרבית דרבית, ופירי דפירות, שכספם מכניסים  להם בכל יום ובכל חודש רווחים אין סופיים! ומה יהיה עמי! אל תדאג אומר לך הקב"ה! אני הוא הלוה שלך! גם כן אחת ולתמיד ולנצח! וגם כן בלי סוף וגבול! ותסמוך עלי שלא תפסיד כלום מזה שנתת להעני בפעם אחת ולתמיד! למה? לפי שכתוב בהתורה: "מלוה ה' חונן דל"!  והבן טוב! ועיין?

והנה זה כבר כתוב ונפסק כן להלכה שיותר טוב  לתת בהלוואה ממה לתת לצדקה, לפי שהלוה לא מתבייש כל כך כמו זה שמקבל צדקה, וכן יותר טוב משניהם, זהו מי  שנותן  לו כסף להשקיע  בעסק שעוד  פחות מתבייש, ולענ"ד כל זה שיש לו ממה לשלם ולפרוע לו החובות, או שלא מקבל ממילא, אבל זה שכבר ממילא מקבל וכל פרנסתו הוא רק ממה שמקבל, ואין לו ממה לשלם ונוח לו לקבל ורצונו יותר שיתנו לו בתורת  מתנה וצדקה ממה לתת לו בתורת הלוואה, בודאי שיותר טוב לתת לו בצדקה ולא בהלוואה וכן אם יתן צדקה יתן קצת והלוואה יכול לתת לו הרבה יותר שזה משמעות חשובה להמקבל שיותר נוח לו אלף דולר בהלוואה ממה חמש דולר בצדקה! וכן יותר טוב לו חמישים אלף דולר בהשקעה בעסק ממה חמש אלף דולר בהלוואה אבל לומר שאותו סכום שנותן שנתנו בהלוואה שזה יותר טוב מהיכי תיתי לומר כן? ונכון שיש שם משמעות באהבת חסד שגם באופן זה הוי הלוואה יותר טוב, וי"ל שזה במי שמתביש לקחת צדקה וצריך להלוואה ואז זה מפרנסו בכבוד, ונוח לו יותר, אבל זה שהיה משתוקק מאוד שיתנו לו בצדקה, שלא יצטרך לחזור ולשלם לו בחזרה על זה ודאי לכאורה שיותר טוב לתת לו ממה להלוותו! כ"ש אם זה אותו סכום! וזה לא פחות חשוב ממי שנתן כספו בגמ"ח ומקיים בממונו מליוני מצוות, ממה לקיים רק מצוה אחת ורק פעם אחד, וכנ"ל כנלענ"ד ועיין?

חכם

"חכם לב יקח מצוות",

אחז"ל שזה קאי על משה רבינו שכולם היו עסוקים ברכישת הביזה מהמצריים, ומשה רבינו עסק במצוות! שחייב ליקח הארון של יוסף הצדיק, לפי שיוסף הצדיק השביע את בני ישראל: "והעליתם את עצמותי מזה אתכם", וחשבתי שאולי י"ל עוד, שלא רק אז בלילה ההוא היה עסוק אז במצוות, אלא כידוע שיש מדה של קנאה וכתב בספר מסילת ישרים כמה קשה לאדם לראות היאך שכולם חשובים ממנו והוא שפל מכולם! ואחז"ל שעל כן יש מצות פדיון פטר חמור, [לפי שאין מצות פדיון משום בהמה טמאה,, ורק מהחמור יש חיוב לפדותו בשה], לפי: "שאין לך אחד מבני ישראל, שלא היו לו לכל הפחות שמונים או תשעים חמורים טעונים מכספם וזהבם של המצריים"! נמצא שכל אחד מבני ישראל היה עשיר גדול ורק איש אחד מכל בנ"י שהיה עני, וזה היה משה רבינו ואח"ל שמשה רבינו התעשר מהפסולת של הלוחות השניות, ומשמע שעד אז לא היה עשיר ואם כן כשעסק במצות ארונו של יוסף, ידע שבזה הוא יהיה בנסיון כל ימיו שלא יקנא לאף אחד מבני ישראל שיש לו לכל אחד ואחד כל כך כסף והוא היחיד שאין לו כסף! והסכים לזה והיה שמח לכל אחד ואחד מבני שיראל שהיה עשיר, אע"פ שהוא לא! ובזה היה מקיים מצוה שכל שבא לידו עבירה ולא עשאו נחשב כמקיים מצוה! נמצא שחוץ מעצם קיום המצוה של לקיחת הארון של יוסף, היה כלול בזה עוד מליוני מצוות בכל רגע ורגע שבכל רגע היה יכול להתעורר מה פתאום לפלוני יש כל כך כסף, ולי אין לי כלום!  וכן לפלוני, ולפלוני, וכן לכל אחד ואחד מהבנ"י! והוא היה שמח שיש לכל אחד ואחד הרבה כסף! והיה מקיים בכל רגע ורגע מליוני מליוני מצוות של: "ואהבת לרעך כמוך"! שהיה שמח בשמחתו של חבירו! והבן ועיין?

ואע"פ שלא שייך לי לומר פשט זה על משה רבינו! אבל לאנשים כערכי  זה כן שייך! ואם אינו ענין למשה רבינו ז"ל! תנהו למי שאצלו זה כן שייך! שילמד לשמוח בשמחת חבירו ובשמחת של כל אחד ואחד מכל בנ"י לעד ולנצח! ועיין?

תחת שיקנא וידאג כל ימיו על זה, שלמה לי אין, ולמה לפלוני יש! ויאכל את חייו ונפשו וזמנו בקנאה ושנאה ורקבון ובהבל הבלים! ובדברים שאין לו מזה שום תועלת ותקוה ונחת! שיעסוק נפשו ורוחו לשמוח שיש לישראל חבירו כל טוב או שיהיה לו כל טוב! שיתפלל ושירצה שיהיה לכל אחד מכל טוב גם כשלעצמו חלילה לא יהיה לו כל כך  טוב! לפי שלעצמו נגזר אולי שיהיה עני ומיוסר ביסורין, אבל לכל אחד מבני ישראל מתאוה וחושק שיהיה להם כל טוב ממש! ואז יקיים בעצמו: "חכם לב יקח מצוות"!

וכן בכל יום בכל תפלה שיתפלל מעומק הלב בכל הבקשות על כל אחד מבני ישראל, ולענ"ד יש להתפלל על כל אחד מבני ישראל שהיו, ושיהיו, עד סוף כל הדורות, ולא רק על הדור הזה שהוא עכשיו חי בו! וראינו שאברהם אבינו ומשה רבינו התפללו על הדורות הבאים, וכמ"ש רש"י בפרשת לך לך ובפרשת וזאת הברכה, וכי מי זה שאמר לנו שכל התפלות שאנו מתפללים על כל כלל ישראל, שהם רק על הכלל ישראל שבדורינו? ובפשטות של פירוש המילים יש לומר שקאי על כל הכלל ישראל של כל הדורות, לא רק על העתיד להיות אלא גם על העבר, גם על  אלו שכבר מתו, שגם הם צריכים רחמים שנתפלל עליהם! ולכן תיקנו הבקשות שמתפללים גם על הנשמות שכבר הלכו לעולמם, וגם הם מתפללים עבורינו, וכמ"ש בספר החסידים שבלי זה חלילה לא היה קיום להכלל ……… חלילה וחלילה! ואחז"ל על הפסוק: "כפר לעמך ישראל" וגו', שראויה כפרה זו להיות הולך וחוזר על כל הדורות, גם עד הדור של יוצאי מצרים!

ופעם אמרתי שהמצאתי מאמר חז"ל! אע"פ שזאת התורה לא תהא מוחלפת וכו' מ"מ זהו בכלל מה שכל אחד דורש ק"ו מעצמו, וחייב לדרוש הק"ו ואחז"ל: "כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא"! ומזה ר"ל ממה שאחז"ל: "שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות", שיש ללמוד ממאמר חז"ל זו, שק"ו אם מתכבד בכבוד חבירו שיש לו חלק לעולם הבא! שאם טוב ליהודי זהו טוב לו ומרגיש הטוב כאילו על עצמו והכבוד שיש להשני זהו הכבוד שלו ממש! וכן בכל הטובות, והבן וכן אחז"ל על משה רבינו ע"ה עה"פ: "כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרן", וכי היה לאהרן שני זקנים? אלא בזמן שמשה רבינו משח את אחיו אהרון בשמן המשחה היה מרגיש כאילו הוא נמשח בשמן המשחה, שהיה שמח בגדולת אחיו כאילו שזה גדולתו של עצמו! וכן היה משה רבינו מצטער בצערן של כל אחד ואחד מישראל כאילו שזוהי צרתו הפרטית! וכמ"ש: "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם",  ועיין?

חכם

"חכם אינו נבהל להשיב" [אבות פ"ה מ"ז], ופירוש הרמב"ם ז"ל שם, שכשומע משהו שיש שם טעות הוא לא נבהל מזה, אלא בקלות מיישב הטעות עי"ז שמתבונן בה בהטעות, וזהו לשון קדשו של הרמב"ם ז"ל שם: "כשיטעהו מטעה במלאכת המטעה, לא יבהל וישאר מסופק באמת, אבל ירגיש מהרה למקום הטעות ויבארהו, והוא אמרו ואינו נבהל להשיב, וזה אמנם יהיה בקלות ההבנה וטוב התבוננות למאמר המטעה, להבין הפרש הדברים" עכל"ק ז"ל ע"ש, וראיתי בספר "ארח דוד" בדף ה', בגליון שם "עלי אורח" מספר 4, שמביא מהחת"ס ז"ל, [שכן כתב בנו של החת"ס   ז"ל בהקדמה לשו"ת יו"ד ע"ש באריכות מזה], שעל כן יש להשיב במהירות, וזהו עי"ז שכבר עסק בעיון בהיותו לומד בחדרו, ועכשיו יכול כבר לענות במהרה, ובזה מאחד החת"ס ז"ל שני הפירושים יחד, א'- שלא להשיב במהרה, וב'- שמהרמב"ם כאן משמע שכן יש להשיב במהרה, ע"ש, ול"ה היאך רואים בהרמב"ם כאן שיש להשיב במהרה, שהרי כתב  שלא ישאר נבהל מהשאלה המטעה, ויבין הטעות ע"י שיתבונן טוב בהענין ההוא, ונכון שכתב גם לשון של מהר שכתב: "אבל ירגיש מהרה למקום הטעות", מ"מ י"ל שיבין מהר שכאן מונח הטעות, ויעיין בה טוב עד שישיב תשובה ברורה, ולא שימהר להשיב, שכאילו כאן כתוב שיש להשיב במהירות! זה לענ"ד לא כתב הרמב"ם בכלל, רק יבין במהרה אפוא מונח הטעות, ואפוא יש לו להתבונן ולהבין ולעיין לבוא מזה לההבנה האמיתית של הענין, וזהו לפי שהחכם לא נעשה מבולבל ומבוהל מהשאלה המטעה,  רק מבין שיש כאן מבוא שנכון להסביר ולתרץ, ועל כן מעיין טוב בענין ההוא, לפי שהוא חכם ומבין שלא צריך להיות מבוהל מהשאלה המטעה במושכל ראשון, אבל לא כתב שצריך לענות במהירות, וכאילו מסביר למה  הגולם כן יהיה מבוהל בשמעו השאלה המטעה, לפי שאין לו השכל להבין אפוא מוטל הטעות, או שאין לו בשכלו הבהירות והברירות שודאי לא קשה באמת, ואולי על כן נעשה מבוהל, ועל כן לא יכול לעיין טוב ולענות תשובה אמיתית ונכונה.  וזה שהחת"ס למד בעיון בלילה בחדרו וידע טוב כל התורה וידע לענות על כל דבר במהירות והעיון הנפלא בלי צורך  לעין הרבה כששאלוהו ולא יבוש בזה ובבא מזה וכמש"ש נו! זה דבר גדול ונורא שנאה למי שאמרם וקיים הוא ז"ל מה שאמר ומה שפסק ואשרי הדור שזכה לגדול כזה! אבל לא כל מוח  יכול לעשות כמוהו ז"ל! והפשט של הרמב"ם ז"ל אמור להיות פשט לכל באי עולם שלא יהיה גולם  ולא להיות מבוהל ויהיה לו לב נבון וחכם לעיין כל אחד כדרגתו ולימודו וכמו שאמרו חז"ל: "א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים"!

והנה יש הרבה ת"ח שעונים על כל דבר במהירות הבזק, וכאילו שכל אחד חייב לענות מהר מהר וכמו החת"ס ז"ל שאל"כ הרי אינו ת"ח! ולענ"ד הם טועים בהרבה דברים, ואולי זה בא מחמת מהירות התשובות, שעונה על כל שאלה במהירות כזה שלא שם לב לכל פרט ופרט של ההלכה, והענין, וההבדל שיש בין זה לזה,  וגם החת"ס ז"ל הנ"ל לענ"ד  לא אמר רק אם כבר למד הענין טוב טוב בחדרו וכבר הסיק המסקנא לשאלה זו כך וכך, שהרי כך יש במשמע של הלשון שבנו ז"ל כתב שם, ועל כן ממהר להשיב לפי שכבר עמל הרבה על שאלה זו בדיוק כך, וכבר עלה בידו התשובה לזה, שזהו כך וכך, ועל כן יכול לענות מהר מהר, ולא שסתם דמה ענין לענין שלא שייך בכלל זה לזה, מחמת מהירות התשובה בלי לעיין בכלל, או רואים שסתם שכחו מה שכתוב בשו"ע ובפוסקים, ובכלל לא זכר עצם הדין של הלכה זו! כ"ש לא מה שנוגע לדמות מילתא למילתא! וכבר צווחו על זה הרבה, שחייבים לענות לאט לאט, ולא כל אחד יכול לקחת לעצמו השם! ולענ"ד צע"ג על זה?  והבן ועיין?

חסיד

ראיתי בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל במסכת אבות פ"ה מ"ז שכתב שם שהמלה חסיד הוא בדרך של הפלגה בין לטוב ובין לרע, כך כתב בסתם ולא הסביר כל כך למה, ור"ל שלפי זה מובן מה שכתוב בחטא של העריות: "חסד היא ונכרתו לעיני בני עמם" שזוהי מלשון של חסיד והפלגה ור"ל הפלגה לרע שעל כן יענשו כרת על עון זה! ואחר שכתבתי זה, ראיתי שם בהגהת היעב"ץ שכבר כתב כן שם.  ועיין?

יום כיפור

ידוע הסיפור שרי"ס זצ"ל אמר  שצריך לקבל בסבר פנים יפות האדם גם בערב יוכ"פ בשעת כל נדרי! ולענ"ד צע"ג על כל זה, לפי שלפענ"ד האיש ההוא שהיה במתח ולא ענה לרי"ס בפנים שוחקות, שהוא היה צודק בזה, לפי שחייב להיות רציני ביותר ובמתח בערב יוכ"פ ולא צריך אז לבוא לבקש מבן אדם שתקבל אותי בסבר פנים יפות כדי לחנכו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות, לפי שרי"ס הכיר היהודי הזה, ולא שבא עכשיו במקום חדש והוצרך להכנסת אורחים וכדומה, [ואולי כן היה כך אז שם, ואז ועל כגון זה  לא אמרתי כלום], ועל כן היהודי ההוא לא הבין מה שרי"ס רוצה ממנו, עכשיו לפני כל נדרי ולפי שעכשיו חייבים להתנהג בתו הרציניות שרק שייך, ושרק אפשר לכבוד היום הגדול והנורא שבא לקראתינו לחיים טובים ולשלום, וא"כ היהודי ההוא התנהג בדיוק כמו שצריך, ואין טענה למה לא היית בפנים שוחקות עכשיו שאני באתי לקראתך עם חיוך גדול ושמח, ולמה אתה גם לא השבת לי כך!  לפי שעכשיו זה לא הזמן לזה! וכי אם יש לאחד ח"ו צרה גדולה ונפשו עגמה עליו עד למאוד, וזה ניכר לו על הפנים, וכי יש טענה עליו למה לא שיחק לחבירו אז? תבוא אלי במוצאי יוכ"פ ואראה לך פנים שוחקות! ממוצאי יוכ"פ  עד לשנה הבאה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה! והבן ועיין? ולענ"ד צע"ג אם נכון מה שכתבתי או לא? ון מה בדיוק היה שם בהסיפור ההוא הידוע והבן ועיין?

יוכ"פ ות"ב    נעלי יום כיפור ושל ת"ב.

בספר אורח דוד באות כ"ד ועיין בהערות שם, ול"ה מ"ק משום ביטול תורה, לפי שלפעמים יש יותר ביטול  תורה בנעלי בית ממה שלוקח הזמן של לקשור  השרוכים? ועיין?  ושם כתב כמה סברות למה הלך בנעלי בית ולא בנעליים, ואולי י"ל מטעם של סיגוף וכאילו הוא בחילוץ נעליים, עבור ששכינתא בגלותא, וכמש"ש באות ט"ו ובהערות שם ואח"כ בהמשך שם כמה אותיות מזה, שהיה בוכה מאוד בכל יום על גלות ישראל וגלות השכינה ועיין? וכמו שמצינו בדוד המלך שהלך יחף כשגלה מירושלים, ואולי זה לא נקרא יחף, מ"מ יש בזה ענין של להידמות לזה? ואילו לא היו הנעלי בית מעור, שאז יותר יש לפרש כעין זה, או סתם סיגוף ועינוי, וכמו ביוכ"פ ובת"ב? ועיין?

כדור

יש לראות שבני העולם, מליוני אנשים מתעננים בכדור אחד קטן, מי הכניסו והיאך נכנס להסל! וכדומה בכל מיני שחוק שיש בכדור אחד קטן! ומה יש לנו ללמוד מזה? וי"ל שהרי כל העולם הוא כדור, וכשעולים לחלל רואים כל העולם ככדור אחד קטן! ויודעים שכמעט כל בני העולם, מתעננים כל ימי חייהם רק בענין הכדור הקטן הזה! ואין להם שום ענין וחפץ בענין ששייך מחוץ להכדור! ושלמה המלך בקהלת כתב שהכל הבל! ורש"י שם פירש שכל מה שבן אדם עוסק בענין ששייך לתחת השמש הוא הבל! לפי שהקב"ה ברא העולם עבור התורה! ולזה יש יתרון לכל העוסק בה! וזה מה שהאדם הישר צריך לעיין מה אני עושה כאן כל ימי חיי!  אם אני רץ ומסתובב כל היום אחר הכדור! או שאני עוסק בדבר שיותר חשוב מרק כדור אחד קטן! לפי שכשיבוא שם לעולם האמת ויראה שכל ימיו עסק רק בכדור אחד קטן שלא שוה כלום! והיה בידו לעסוק בדברים יקרים עד למאוד, ויראה שהוא היה מאלו האנשים שכל ימיהם רצים וחושבים רק על הכדור הקטן הזה, שכמה הוא טפש מטופש! שממש כמו כן הוא! וכל כיוצא בו! שעוסקים בענין עולם הזה הקטן שהוא רק כמו כדור'ל'א!   ומפקירים האוצרות היקרות לרכוש בהם חיי נצח וחיי עולם הבא על לא שום דבר! ועיין?

ואגב יש לעורר שיש כאלו שעוסקים בחייהם בדברים שהם עוד הרבה פחות ושפל מעצם הכדור עצמו,  שהכדור סוף סוף הוא עסק חיי עולם הזה, ויש סוף סוף איזה תכלית של בנין העולם, אבל יש שעוסקים בדברים שהם מחריבים כל העולם! ומקלקלים כל החיים של כל אחד ואחד! כ"ש של עצמו בכלל! ובפרט! והם מוגדרים כאנשים שהם מתחת הכדור! שהם בכלל לא בתוך הכדור! אלא מטה מטה מאוד! וכמו שאומרים מעולם התחתון! שמקומם טמונים בתוך עמקי האדמה ובתוך שאול תחתית! עמוק עמוק מאוד מאוד! ויש הרבה כאלו שהם מסתובבים סמוך סמוך מאוד סביבותינו, וצריכים רחמים מרובים שלא נגרר אחריהם! "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית", ושנזכה במהרה להגאולה שלימה בב"א.

כל

"כל טילוי סירוי, וכל סירוי טפשין" [מדרש קהלת פ' יב], והמפרש פירש, שכל מתגאה כעסן, וכל כעסן טיפש, וצ"ע אם יש גם לומר להיפוך שכל טיפש הוא כעסן, וכל כעסן הוא בעל גאוה? ולכאורה לומר שכל כעסן הוא בעל גאוה, זה מקובל אצל הרבה בני אדם לומר ולפרש כן, אע"פ שהיה תמיה לי לומר כן, וכי כל מי שמצער חבירו עד שהוא כועס עליו וכי  מוכרח להיות  שהוא  בעל גאוה? למה אתה מצער אותי? מה אתה רוצה מהחיים שלי! וכדומה מהטענות שיש לו על חבירו, ולמה צ"ל שהוא בעל גאוה? ואולי ר"ל שאם לא היה בעל גאוה, אז לא היה כועס עליו, רק  היה מתרעם עליו, והיה מדבר בלשון רכה הטענה שיש לו עליו בלי הכעס, אבל גם זה לא הבנתי כל כך, וכי אם אינו בעל מדרגה כל כך, מוכרח לומר שהוא גם כן בעל גאוה? וצ"ע אם י"ל שהשם כעסן לא אמור על זה שכעס על אחד וציערו ורוצה לצערו ולהכעיסו! אלא כעסן אמור על מי שכועס על אחד שהוא רק מדמיין שהשני עשה לו רעה בזמן שבכלל לא עשה לו שום רעה! ולא רוצה לצערו שהוא בתמימות עמו, והוא כועס עליו! זהו הכעסן! שמדה רעה של כעס שוכן בקרבו והוא בעל גאוה! וצ"ע אם י"ל כן?  ועיין?

עדות

"האומר ויכולו בליל שבת מעיד על הקב"ה שברא כל העולם בששת ימי המעשה, יש מאין, ושבת ביום השביעי, ומוחלין לו על כל עוונותיו".

ומקשים היאך בן אדם מעיד על מה שלא ראה? ור"ל שבנ"י ראו במשך של ארבעים שנה שהיו במדבר שהמן לא ירד בשבת, בזמן שהמן ירד בכל יום ויום,  ואחז"ל שנהר סמבטיון מעיד על השבת ששובת בשבת! ורואים מזה שיש עדות כזה, שאם יש בטבע של הבריאה דבר שמוכיח שיש שבת, הרי זו עדות על השבת! וכן אחז"ל על האוב שאינו עולה בשבת, אע"פ שבכל יום במשך השבוע הוא כן עולה, שגם זה הוא עדות על השבת, וכל אחד מבנ"י שהיה במדבר, בזמן שיצאו ממצרים, וכל אחד ראה שהמן שבת בשבת, הרי הם ראו בעינהם שהקב"ה קידש ושבת בשבת! וזה נקרא עדות לכל הדורות, שהקב"ה שובת בשבת! שכל ישראל ראו זה בכל שבת ושבת, במשך של כמעט ארבעים שנה!   ומסרו זה לכל  הדור של בנ"י שבאו אחריהם, וכן כל דור לדור הבא, ועל כן זה נקרא עדות מה שראו בעיניהם!  וגם י"ל שמזה יודעים כל בנ"י איזה יום הוא יום השבת, וליכא למימר להם שהם טועים בהיום, לפי שכולם ראו זה במדבר במשך של ארבעים שנה בכל שבוע ושבוע, ומאז לא נפסק שום זמן מהזמנים שלא שומרים בנ"י את יום השבת! וי"ל שהעדות שבנ"י מעידים על השבת כולל גם זה     שיום זה הוא שבת, ולא יום אחר!  חוץ מה שעצם העדות על השבת בעצמה, ואולי על כן יש חיוב בשבת לפרוס על לחם משנה זכר למן, לפי שמהמן אנו יודעים על השבת וכן כתב רש"י בפ' ראשית ששם כתוב בפ' ויכולו וגו', "ויברך א' את יום השביעי ויקדש  אותו" וגו', ופרש"י ביכו במן שירד כפול ביום ששי, וקדשו במן שלא ירד המן ביום השבת! שמזה יש העדות לכל השבתות ולכל הדורות כולם שהיום הוא שבת! וששבת הוא יום הקדוש אצל הקב"ה! ואולי יש בזה להבין מה שכתוב במן ודעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים, שלמה על ידי המן ידעו שהקב"ה הוציאם מארץ מצרים? ולפי הנ"ל שאז ראו כל שבוע וכל שבת וכל המ' שנה היאך שהקב"ה שובת ומקיים המצוה של שבת! וראו בזה והבינו שהקב"ה ברא העולם בששת ימי המעשה, ונח ביום השביעי! וזה מה שר"ל שידעו שהקב"ה הוציאם ממצרים, היינו שזה שהוציאם הוא הקב"ה שברא העולם בששה ימים ונח ביום השביעי וקבע יום השבת ליום קדוש ונורא והוא זה שברא כל העולם!   והקב"ה קבע שהמחלל שבת הרי הוא כמו שעובד ע"ז ח"ו!   היינו שהוא נחשב ככופר בהקב"ה! ונמצא שעל ידי המן הוא בא לשמירת שבת ויכול להעיד ע זה ששבת הוא היום בו שבת הקב"ה מכל המעשים, ועי"ז הוא מאמין בהקב"ה! לפי שע"י המן הוא קבל יום השבת ליום קדוש ונורא ומקיים המצוה של שביתת שבת! ורק עי"ז ששומר שבת הוא נחשב כמאמין בהקב"ה ויודע שהקב"ה הוציאו ממצרים. ועיין?

עולם הבא

יש תנא במשנה במסכת סנהדרין פ' חלק שס"ל שאין    לאנשי דור המדבר חלק לעולם הבא, ע"ש וקצת קשה לי שהרי כל אחד חי עד שהיה בן ששים שנה וידעו  שכל אחד מת כשמגיע לשנות הששים, וכי לא שבו בתשובה כדי שיהיה להם חלק לעולם הבא! הלא כל השב ומתוודה לפני שמת אין מזכירין לו שום עון מעוונותיו כיון ששב מהם בעוד חי, ואם כן מי מאנשי דור המדבר מתו בלי תשובה? הלא בכל ערב תשעה באב יצא הכרוז שיכנסו לתוך המערות ששם היה קבריהם ומי שמת בלילה נשאר שם קבור כבר! ומי שנשאר חי יצא כרוז בבוקר שיתבדלו החיים מהמתים, ואלו שלא מתו יצאו מקבריהם, ובשנה הבא בערב תשעה באב עוד הפעם חזר התמונה על עצמו, וכן בכל שנה ושנה! ולמה שלא ישובו בתשובה? ואולי אין הכי נמי מי ששב בתשובה שלימה,  על זה אין ויכוח ולכולי עלמא שיש לו חלק לעולם הבא, רק אם לא שב, רק על אלו יש המחלוקת אם יש לו חלק לעולם הבא, או שאין לו חלק לעולם הבא, אבל לפי זה היה צריך להיאמר, לפי שענין זה מהסתם כמעט לא היה במציאות, ורק אולי איזה יחידים שלא שבו ומתו בלי תשובה, ושאר כל העם שבו בתשובה יש להם חלק לעולם הבא! וצ"ע אם זה קשיא או לא? ועיין?

אבל ר"ל ענין אחד ועל ידי זה לפרש זה באופן אחרת, שהרי כתב הרמב"ם בהלכות תשובה, שיש אחד שהקב"ה החליט עליו שלא ישוב, כדי שימות בלי תשובה, כדי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא, וכתב שם הרמב"ם ולשונו שם כל כך חזק כדאי הוא לעיין שם, שכתב שעל כן שלח הקב"ה הנביאים להזהירם לתשובה, אע"פ שכבר חתם הקב"ה עליהם הדין שלא ישובו, כדי להראות לכל באי עולם שאם אחד חטא כל כך, עד שמגיע לו עונש כזה, שהקב"ה ימנע ממנו שישוב, שידעו כולם שהוא כבר לא ישוב לעולם! ושכך היה אצל פרעה הרשע, וכן אצל הדור של חרבן בית ראשון,  שחטאו כל כך! וכל כך חמור! עד שהקב"ה מנע מהם התשובה, וגזר והודיע שלא ישובו לעולם כדי שימותו ברשעם וירשו גיהנם, ע"ש לשה"ק ז"ל, ואולי זהו הפלא העצום שיש כאן למד"א שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שאע"פ שלא היה להם מה לעשות כל היום והיו יכולים ללמוד ולעסוק בתורה ובעבודת השי"ת כל ימי חייהם ברציפות! מ"מ אם הקב"ה גזר עליהם שלא יהיה להם חלק לעולם הבא, הרי גם גזר עליהם שלא ישובו ושימותו בלי תשובה, וזה פלא עצומה שחיו כל כך זמן במדבר, וידעו שימותו, וידעו שאם לא ישובו ויתוודו לא יהיה להם חלק לעולם הבא! ויש לו הברירה להתוודות על חטאו, ולשוב על זה בעודו עדיין חי, ולמעשה לא זכה לתשובה! ומהסתם אמר שיש לי עדיין הרבה זמן עד ערב תשעה באב של שנת הששים שלי! ואז אתוודה על כל עוונותי ביחד, ובבת אחת ולמה לי להכפיל הוידוי בכל יום ויום ובכל שנה ושנה! וכך יצאו שכולם מתו בלי תשובה! [ועכ"פ בדרך כלל של הדור], עד ששייך ומתאים לומר בלשון כללי: "שדור המדבר אין להם חלק לעולם הבא"! שבפשטות הלשון מבינים שזה לא רק אחד או שתים, שלא הספיק להתוודות ולשוב על כל עוונותיו, אלא רובם ככולם של דור המדבר: "אין להם חלק לעולם הבא"! והנה למעשה אנן פסקינן שיש להם חלק לעולם הבא, כמדומני שכן סוברים להלכה! אבל כמה זה מעורר לנו למהר לשוב בתשובה כל זמן שנותנים לנו הברירה מהשמים לשוב בתשובה שלימה, ורוצים ממנו שישוב, ויעזרו לו שיזכה לשוב בתשובה שלימה ויזכה עי"ז לעולם הבא, והרמב"ם שם מסיים שעל כן התפלל דוד המלך ע"ה כל כך תפילות על תשובה ותורה וקיום המצוות,  כדי שיתנו לו ההזדמנות לשוב וללמוד, ושלא יסגרו עליו הפתח לומר שאין נותנים לו ולא מאפשרים לו שישוב בתשובה! ח"ו! וכמה זה מחריד שהרמב"ם ס"ל שזהו ההלכה ולא סתם מלתא דחסידות! שדוד המלך היה חושש שמא יגידו בשמים שדוד לא יכול עוד לשוב! והוא כבר אבוד לנצח! ועל זה היה מתפלל כל כך תפלות שלא יסגרו עליו הפתח של תשובה ועיין? ואם על דוד המלך יש צד שיכול להיות כן, כ"ש שיש צד כזה לכל אחד מאתנו ח"ו! וכמה יש לו לבקש שלא יסגרו עליו הפתח של תשובה ח"ו!  ואף אחד לא יכול להיות בטוח שיש לו עוד הרבה זמן לתשובה, שהרי דור המדבר היה להם כל הזמן שבעולם לתשובה ולא שבו למ"ד  שאין להם חלק לעולם הבא! אם זה נכון מה שכתבתי כאן עליהם? ועיין?

קרבנות

יש שינו בקרבן העוף מקרבן בהמה, שבעוף  זורקים המוראה בנוצתה, ובבהמה: "הקרב והכרעים ירחץ במים", שמקטירן, ורש"י כתב שם לפי שהעוף ניזון מגזל ע"כ יש לזרוק המוראה, אבל הבהמה שאוכל מאבוס בעליה שם רוחצם במים ומקטירן על גבי המזבח, ואולי יש לעיין קצת על זה? וכי אין עופות שגדילין ממה שבעליהן נותנין להם לאכול? וכן בבהמות, שחז"ל אסרו לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, לפי שהן גוזלות שרועים בשדות של אחרים, הרי שגם הבהמות גוזלות! ואמרו חז"ל על החסיד הגדול! "ליסטים מזוין בביתו! ואנחנו נכנס אליו"!  ואולי חז"ל אמרו כן על בדרך כלל, ועיין? עכ"פ רציתי לפרש אם מותר גם באופן אחרת קצת, עכ"פ שיש בזה רמז לענין מסוים, היינו שהמלאכים מרומזים בהעופות שהם עפים וכמ"ש: "ויעף אלי אחד מן השרפים", [ישעיה ו], ואולי יש לומר שהדגים נבראו מהמים ואין מהם קרבן לה' על המזבח! ואולי לפי שאין בהם חטא ועוון ולא חטאו ועל כן לא נענשו בהמבול! אבל העופות שנבראו מהמים ומהאדמה יחד שנבראו מהרקק, על כן יש בהם חטא ומתו בהמבול, וכתוב: "לויתן זה יצרת לשחק בו", היינו ענין הזה שאין בו שום חטא! ובמלאכים מצינו איזה ענין וטענה של חטא וכמ"ש רש"י שאמרו: "כי משחיתים אנחנו" וכדומה שאכלו בשר וחלב כשהיו  אצל אברהם! ועיין? ועל כן יש קרבן מעוף, וכן מבהמה שיותר מרומז על האדם הגשמי וכמ"ש: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", וכן: "נדמו כבהמות נדמו", אבל יש הבדל בין מלאך לאדם,  ובין עוף לבהמה בהקרבן, לפי שלבהמה יש הנהוג משלה, ואין טענה על בהמה שאכלה, למה אכלת! שכן זו הדרך וטבע שלה! אבל למלאך יש לשאול מי בקש ממך שתאכל כמו בהמה! הלא אתה לא צריך את זה! וזה טענה גדולה עליו! והיינו שיש ויש, יש  אנשים שעדים להיות כמלאכים, ולהם יש תביעה אחרת ממה שיש לסתם בן אדם היאך להתנהג! ולא יכול לומר אם לפלוני זה טוב, גם לי זה טוב! לפי שממך תובעים הרבה יותר ממה שתובעים ממנו! וזה הרמז שהתורה נתנה לנו בסוג הקרבנות, שבעוף יש לזרוק המוראה ונוצתה, לפי שיש בהעוף הדוגמא של המלאך, ויש שייכות בזה לעורר לאחד שעדיו וכוחו להיות יותר למעלה, שאם ישפיל עצמו ויתנהג כמו בהמה! יש טענה גדולה עליו, מה שלאיש אחר אומרים שעבורו זה לא חסרון, ועיין?

קריאת שמע

ברכת ק"ש

צ"ע אם י"ל שכמו על קריאת שמע אחז"ל יהא בעינך כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה לקוראה ולא כישנה שאין אדם סופנה, שממילא יש לומר כמו כן על ברכת ק"ש, שחז"ל תיקנו לברך שתים לפניה ואחת לאחריה בבוקר ושתים לאחריה בערב שכל שחז"ל תיקנו כעין דאורייתא תיקנו, ובלי זה נמי יש לפרש שגם זה בכלל שכל יום יהיו בעיניך כחדשה וכאילו היום קבל התורה בהר סיני, שזה קאי על כל התורה כולה שזה כולל גם כל מצות דרבנן וחיובים שחייבו חז"ל לקיימם! ועיין?

ואם כן יש הריצה לקיים המצוה של ברכת ק"ש כמו שיש הריצה לעצם קריאת שמע, ועיין? ולולי דמסתפינא הייתי אומר שיש כמה וכמה בני אדם שיותר הם רצים ומברכים הברכת ק"ש בחשק והתלהבות, יותר ממה שקוראים קריאת שמע בעצמו,  וזה אולי לא בסדר שנכון שגם ברכת ק"ש צ"ל בהתלהבות ובחשק גדול! אבל לא להוריד ולרדת מהאש ההתלהבות בזמן שקורא קריאת שמע בעצמו! שהכל הכנה לקריאת שמע וכמו תבלין וטפל לק"ש!  ואין הכי נמי למ"ד שק"ש אינו רק מדרבנן, וי"ל שאמת ויציב הינו חיוב מהתורה, וכמו שאחז"ל במסכת ברכות, [דף כא.], אבל להלכה פסקינן שחיוב לקרוא ק"ש בכל יום פעמיים שזהו מצוה מהתורה, ועיין?

זמן קריאת שמע!

יש לכמה אנשים קושי עם קיום המצוה של זמן קריאת שמע! אבל לקום לטיול כמעט כולם מסדרים עצמם טוב טוב לזה!  וכבר מבערב דואג שלא יפסיד הטיול למחר! ואם כן רק זה הבעיא! שלקיים המצוה של קריאת שמע בזמנו! זה לא מספיק חשוב ויקר לו וטוב לו להבדיל כמו ללכת לטיול! וכמה בושה וכלימה ובזיון יש בזה! והנה יש חיוב לראות כאילו הקריאת שמע היא מצות המלך בכתב הבאה לך מחדש בכל יום וכמ"ש רש"י שהכל רצין לקראתה! ואם הכל רצין לקראתה הרי גם קמים בזמן לקרוא המצוה של המלך! וא"כ למה אנו, קשה לנו לקום! ועיין?

וח"ו חשבתי, שאולי זה שהיינו צריכים לרוץ ולשמוע מה גזרו הנאצים בכל יום מחדש, והיה כרוזות בכתב ובעל פה וכולם שמעו ופחדו וצייתו להוראותיהם כאילו זהו מצות המלך! בזמן שגנבו וגזלו ורצחו והרשיעו יותר מכל האנשים שבכל העולם ובכל הדורות! ומי יודע אם זה לא לעומת זה! ח"ו!   על שלא רצתי לקרוא קריאת שמע בזמנו! לשמוע מצות המלך מלכי המלכים הקב"ה! שבאה אלי לומר לי בכתב מצוה חדשה בכל יום ויום! והייתי צריך לרוץ לקראתו ולשמוח לשמוע ולקבל ולציית ולעשות ולקרוא הקריאת שמע! ולא עשיתי כך! אלא ישנתי טוב במטה! ובמנוחה ובשלוה כאילו אני בחופש הגדול!  בלי שום בעיא! ואז כשהוצרכתי בעל  כרחי לקרוא מה שהרשעים הנאצים ההיטלאריסטין ימח שמם וזכרם מה שהם גזרו עלינו! וזה כבר הייתי צריך לקרוא ולקיים בזמן שהם קבעו על אפי ועל חמתי! וכמו מלאך הטוב שבעל כרחו יענה אמן!  ובדיוק כמו שאמרו! שאם לא!  קבל כדור בראש! אוי אוי אוי אוי! שאין לנו  השכל והדעת לקרוא ק"ש בזמן ובחשק וברצון ולרוץ לשמוע הק"ש שלנו באימה וביראה שלא נצטרך לקרוא המצוות של הרוצחים והגנבים והגזלנים או אולי של הרופאים על מחלות ח"ו! מי יודע מה! והבן ועיין?

קריאת שמע

מצות קריאת שמע

אם זו מהתורה או רק מדרבנן ואם זה מהתורה אם הזמן קריאת שמע של היום שזה רק עד רביע של היום, אם זה מהתורה או שזה רק מדרבנן, ומהתורה יכול לקיים המצוה של קריאת שמע במשך כל שעות היום? ויש על כל  זה דיון כבר ולא באתי רק לעורר על נקודה אחת, אולי זה ניתן להיאמר? והוא שאולי יש לפרש שכמו בלילה אנן פסקינן כר"ג וחכמים שזמן ק"ש של ערב הוא בכל שעות הלילה וזה נקרא "בשכבך" בזמן ששוכבים, ולא רק בזמן שהולכים לישן, שזהו באמת דעתו של ר' אליעזר במשנה הראשונה בש"ס, והנה לכאורה היינו צ"ל שאותו דבר צ"ל בזמן ק"ש של שחרית, שאם בלילה הזמן הוא כל זמן ששוכבים, א"כ ה"ה ביום כל זמן שקמים שהיינו במשך כל שעות היום, ולמה לחלק בין זה לזה בדיוקים קלושים, שלחלק ולומר שבמשך כל היום אינו במצב של קימה, אלא הוא כבר אחר גמר הקימה, שכבר עושה והולך ועוסק ובונה וכדומה, הוא כבר גמר מזמן לקום, כך מסבירים בערך הפשט של הדין אם אני לא טועה ועיין על זה? ולענ"ד אם היינו אומרים שזמן ק"ש של: "ובקומיך" זהו במשך כל שעות היום, וכמו בזמן ק"ש של ערבית, שזהו כל הלילה, אני חושב שזה לא היה קשה לאף אחד לפרש כן לענ"ד, ואם כן זה לא כל כך פשוט שזהו הפשט! והבן ועיין? ואולי י"ל שאיה"נ מעיקר זמן וחיוב ק"ש של ובקומך, י"ל שזהו במשך כל היום, אבל יש עוד חיוב מהתורה שקשור במיוחד לק"ש חוץ ממה שזה קשור לכל התורה, וזה יש לומר שגם כן אם נאמר שחיוב ק"ש הוא רק מדרבנן, יש אומרים שזה רק מה שחייבו חז"ל לקרוא דוקא אלו הפרשיות, אבל יש חיוב מהתורה ללמוד התורה וא"כ הוא חייב לקרוא  משהו מן התורה וחיוב זה הוא חיוב מהתורה! ואם כן זה נוגע לחיוב ההוא גם אם ק"ש הוא מדרבנן והבן! והיינו שיש לנו חיוב מהתורה "שכל יום יהיו בעיניך כחדשים", ו"שלא יהיו כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה"! והיאך אנו מקיימין החיוב של: "רצין לקראתה"? וכי ראית אנשים רצים לקרוא ק"ש? הוא עומד בבית הכנסת ומתפלל מתחלת הברכות עד אחר גמר כל סדר התפלה, ולא רץ בכלל לשום מקום, ולא לשום דבר!  וזה מה שלענ"ד ניתן להאמר שחז"ל הבינו שיש לומר שיש יכולת לקיים מצות ק"ש  של שחרית כמו של ערבית, [ואז זה היה נקרא ק"ש של היום, או ק"ש של: "ובקומך"], וכנ"ל רק אז לא היו בנ"י מקיימין הדין והחיוב של: "רצין לקראתה"! ובזה שיש לנו: "זמן קריאת שמע"! כולם דואגים ורצים ומזדרזים ונזהרים וחוששים ודואגים ומסדרים עצמם לזה שיקימו ויקראו ק"ש בזמן של: "הזמן קריאת שמע"! של שחרית! ועכשיו כל יהודי רץ לקראת הקריאת שמע! ומקיימים החיוב שזה יהיו בעיניו כחדשה ולא כישנה ח"ו! ומה שבלילה לא הוצרכו חז"ל לקבוע זמן מיוחד, זהו לפי שבדרך כלל של זמן החז"ל היתה שעד סוף האשמורה הראשונה כבר כולם הלכו לישון ואחז"ל שעל כן החמירו לומר שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה! שלמה אמרו זה בדיוק על זה שחייב להכנס לבית המדרש או לבית הכנסת וללמוד עד שיגיע הזמן של ק"ש של ערבית ואז יקרא ק"ש של ערבית בזמן ויתפלל תפלת ערבית? ענו על זה החז"ל לפי שבלילה יש אונס של שינה וצריכים לזרז האדם ביותר על זה שלא יעבור על דברי חז"ל ועל אזהרתם!, ומזה רואים שעצם הדיקדוק לקרוא ק"ש בלילה זהו כבר ה"רצין לקראתה"! כולם מקיימים מעצמם וממילא, כדי שלא יבוא לידי ביטול קריאת השמע לגמרי וכמו שאחז"ל שם, שאם לא יעשה כן, אלא ילך לביתו ויאכל קמעא וישתה קימעא, וישן קימעא, ונמצא שישן כל הלילה וביטל מצות ק"ש של ערבית לגמרי! לא רק שלא קיים ה"רצין לקראתה"! אלא שבכלל לא קרא ק"ש כל אותו הלילה! א"כ כל אחד שרוצה לקיים המצוה של ק"ש של ערבית, ממילא הוא יקיים גם כן החיוב של: ה"רצין לקראתה", בזה שיזדרז את עצמו לקראותה תיכף בהתחלת הזמן של ק"ש של ערבית! משא"כ בק"ש של שחרית, שרק עכשיו קם "בריא וטרי", וכל היום לפניו ואינו חושש כל כך שלא יקרא ק"ש בכלל, וגם החז"ל יש לפרש שלא חששו על זה שלא יקרא ק"ש של: "ובקומך" בכלל, רק חששו שלא יקראו ק"ש של "ובקומך" באופן שחייב לקרותה! באופן של: "רצין לקראתה"! ומקודם יעשה ויסדר כל מה שיש לו לעשות, ואח"כ יקרא ק"ש במנוחה וביישוב הדעת ובניחותא, עם כל ההסברים שיש לו ושיהיו לו על זה, למה התאחר לו לקרוא ק"ש  של: "ובקומך" כל כך מאוחר! ונמצא שעבר על החיוב מהתורה שיש לו החיוב לקרוא ק"ש: "כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה"! ואפילו למ"ד שמצות ק"ש בכל יום הוא רק  מדרבנן, אבל עכ"ז הוא חייב עכ"פ מהתורה  לקרוא ענין אחר מהתורה,  וגם זה הוא חייב לקראותה כ"דיוטגמא חדשה, ולא כישנה שאין אדם  סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה"!  והבן ועיין?

והנה לפי כל הנ"ל יש לעורר שהרבה בני אדם יש שרצין לקרוא ק"ש בזמן שחייב לקרותו אבל אולי יש לומר על זה שלפעמים "העיקר חסר מהספר"! שרץ לזמן של ק"ש ולא לק"ש בעצמו! וקריאת השמע  עשה ככה ככה! ועיקר שקרא ק"ש בזמן של ק"ש! ולא קרא ק"ש כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה! וזה חיוב גמור מהתורה וכנ"ל  [וכאילו שכל הענין של זמן ק"ש זהו רק כדי שיקיים הרצין לקראתה והיאך העיקר הגדול הזה חסר הרבה מכל התמונה והמציאות של קריאת שמע!]. ועיין?

ראש השנה

שופר

י"ל שאחז"ל שהשטן מתערבב כששומע קול השופר וחושב שמשיח בא ומקשים וכי לא יודע השטן שבכל שנה תוקעין ומשיח עדיין לא בא ולמה אם כן הוא מתבלבל כל כך ומתערבב מתקיעת השופר של בנ"י בראש השנה? ואולי יש לפרש שבאמת מתבלבל מאוד בכל ר"ה לפי שבאמת הזמן מוכשר מאוד אז לתשובה ולתיקון ושיבוא מלך המשיח תיכף ומיד ממש! ועל כל פנים בתוך השנה ההוא יבוא כמעט בודאות! רק מה? כיון שהשטן יודע שמשיח יבוא עכשיו, לפי שבנ"י שבים בתשובה ומתפללים, ובוכים ומעוררים רחמי שמים מרובים על כל הכלל ישראל, ואין שום ספק שמשיח בודאי יבוא ועל כן הוא מבולבול לגמרי! והוא מרגיש בעצמו כאובד עצות ואבוד לגמרי! ועל כן הוא ממהר לעשות מעשה! ומהו המעשה שהשטן עושה! הוא מתחיל לבלבל את כל העם ועכ"פ רובם ככולם שהתשובה שלהם לא תהיה תשובה מושלמת, ויכעסו ויתרגזו כל אחד על ענין אחר או הרבה מבנ"י מתרגזים על זה ועל זה ועל זה ועל זה! ובין כך ובין כך נאבד כל התעוררות של תשובה, ואין כאן לא תשובה ולא תיקון ולא גאולה ולא משיח, ויש עוד שנה פשוטה ככל השנים שעברו עד אז!

ר"ל כמו שהשטן בו ביום שנברא אדם הראשון החטיאו והצליח לקלקלו ולהפסידו ולהמיתו ולגרשו מגן עדן! בדיוק כך עושה השטן בכל שנה ושנה מחדש! וכל זה עושה רק עבור שמרגיש: "שאם לא עכשיו אימתי"! שהוא יהיה אבוד לגמרי בכליון עולם  לדורות עולם! אם לא יפעל מהר מהר להחטיאם ולקלקל את פרי מחשבותם של הרהורי תשובה שעולה עכשיו בלבות של כל בני ישראל בשעת תקיעת שופר בראש השנה! והבן כמה הוא גדול כח התשובה וכח השופר בראש השנה! ועיין?

שבת

"ויום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו",

ר"ל שיש בזה רמז למה שאחז"ל שהמחלל שבת דינו כגוי לכל דבר! וכמו שכתב הרמב"ם ששבת וע"ז אינם ככל עבירות שנענש עליהם וסוף סוף הוא יהודי, אלא המחלל שבת דינו כגוי לכל דבר ע"ש! ואחז"ל שצורתו של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד! ואחז"ל שהקב"ה אמר ליום השבת: "שישראל יהיה בן זוגך", לפי שיום השבת שאל לכל יום יש בן זוג ורק ליום השביעי אין זוג? וידוע שנשמות הצדיקים הם גנוזות תחת כסא הכבוד!   וכמ"ש: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' א',"    ועל כן יש לפרש שהקב"ה העלה את יום השביעי כל כך עד כסא כבודו ית"ש לעד, ושם יש הצורה של יעקב אבינו שחקוקה בכסא הכבוד! ושם הם יחד! ששבת וישראל הם צמודים יחד כזוג אחד עם השני, שמי ששומר שבת הרי נכלל בכלל ישראל! ויש לו חלק לעולם הבא! ומי שאינו שומר שבת אין הוא בכלל ישראל! ואין לו שייכות עם חלקו לעתיד לבוא להיות גנוזות תחת כסא הכבוד! ועיין?

שינה

"שינה לרשעים נאה להם ונאה לכל העולם" ולכאורה צ"ל כמו ב"שינה לצדיקים רע להם ורע לכל העולם", שזה רק בשינה שמיותרת ולשם של: "שינה בלבד", בלי תוספת של מטרה לעבודת השי"ת! לפי שאם ישן לשם שמים הרי היא עבודת השי"ת! ומקיים אז הפסוק והחיוב של: "בכל דרכיך דעהו" וכמ"ש בשו"ע או"ח סימן רל"א.

[ואגב י"ל סימן על הסימן, שיזכור באיזה סימן הוא הסימן בשו"ע!  שאות ר' הוא כמו ראש מלה של רע וכאילו כתוב: "רע לא"! שאין שום רע בכלל! והיינו עי"ז שמקיים הפסוק של: "בכל דרכיך דעהו"! וכמש"א חז"ל במס' ברכות דף ס"ג.: "דרש בר קפרא, איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה! בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחותיך! [משלי ג, ו], אמר רבא אפילו לדבר עבירה" ופרש"י ז"ל: "אפילו לעבור עבירה דעהו תן לב אם צורך מצוה הוא! כגון אליהו בהר הכרמל, עבור עליה"! עכל"ק של רש"י ז"ל נמצא שמי שמקיים דין זה שאמרו בסימן זה של רל"א, לא שייך שיהיה איזה דבר רע בכלל! וע"כ שפיר שייך לומר סימן זה לסימן זה, "שאין שום רע" שידע שהסימן הזה הוא בסימן רל"א ופשוט, והבן ועיין?].

וי"ל שזו לא נקראת שינה אלא עבודת השי"ת! או אם ישן כדי שיכול ללמוד תורה, הרי השינה ההיא נקראת תורה! ולא שינה, וכן בכל דבר ודבר שנקראת על שם המטרה והכוונת הלב שהיה לו בזה, וא"כ כשאמרו חז"ל שינה לרשעים טובה להם ולכל העולם, היינו שישנו לשם הנאת שינה בלבד שיתענג בשינה ועוד שינה ועוד שינה וכך לא יעשה הרבה עבירות ולא יחריב כל העולם! שאם הרשע ישן כדי שיכול לקום ולעבור עבירות ובלי השינה לא יכול ולא יצליח לעבור העבירה, על שינה כזו לא יאמרו חז"ל שזו טובה להעולם וגם לא להרשע בעצמו, לפי ששינה כזו הביא כל הצרות להעולם, שאם לא היה ישן לא היה עובר העבירה! ופשוט! וא"כ ה"ה בשינה לצדיקים שרע להעולם זה רק בישן יותר ממה שצריך כדי לקיים המצוות! שאם מרגיש שלא יכול ללמוד, וישן כדי שיכול ללמוד הרי זו לימוד התורה! השינה ההיא ולא נקראת שינה, רק לימוד התורה! וכדומה והבן ועיין?

שמן זית

אחז"ל אפוא ששמן זית מצוי החכמה מצויה, וצ"ע מה קשר החכמה לשמן זית? ובכלל בספרים מרמזים שמן לחכמה ומשמע כאילו שבכל שמן יש רמז או סגולה לחכמה, ומהו הענין בזה? ואולי יש לפרש לפי שאחז"ל שאין רנה של תורה אלא בלילה, וכן אחז"ל שעבור השמן שחזקיהו מלך יהודה תרם לעוסקי התורה ע"כ נצחו סנחריב וסנחרב קבל מפלה! וכן אחז"ל שהעלה שלש מאות גרבי שמן ותירץ כל הסתירות וקשי'ז שיש בספר יחזקאל, וע"כ בזכותו לא גנזו ספר יחזקאל, ג"כ השמן מסמל החכמה, וי"ל בפשטות לפי שבלילה נהגו פעם כולם ללכת לישון וכל העולם נח ושקט ואז הזמן הכי מסוגל ללמוד ולעיין בלי שום הפרעה! ושאר שמנים אינם דולקים כל כך יפה, ועדיין יש ללומד הפרעה מזה, אבל שמן זית שזהו השמן הטוב ביותר, בזה  שנמשך אחר הפתילה הכי טוב מכל שאר השמנים, , נמצא שיכול ללמוד בלי שום הפרעה ועל כן זוכה לחכמה! ופשוט! ואם כן בזמנינו שלא נוהגים ללמוד ליד נר של שמן צע"ג אם השמן מרמז ומסוגל לחכמה! שיכול להיות בזמנינו שזה רק יפריע להלומד ללמוד! ויפחות מהחכמה שהיה מסוגל להגיע אליה! והנה בשו"ע כתוב שלהדליק בשמן זית הנירות של שבת היא המצוה הכי מהודרת, ובמשנה ברורה שם לענ"ד משמע שמה שיש לנו היום מה שהיה בזמנו של החפץ חיים זצ"ל, שנמשך עוד יותר טוב משמן זית, ע"כ הנר ההוא מצוה מהודרת יותר! ומשמע שחייבים לעיין לפי מה שיש במציאות בכל זמן ודור! ועכ"פ מה מסגל וגורם לחכמה? המנוחה ושלות הנפש והרוגע, וכל מי שרוצה שבנו וחבירו וחתנו וכדומה שיצליחו בלימודם, צריך לתת לב לעזרם בזה שיהיה להם ישוב הדעת ומנוחה ורוגע ושלוה, וזהו העיקר בהצלחת הלימוד לנכון ולקנין החכמה! ויש כאלה שנותנים הרבה, אבל דא עקא, שזה חסר, ויש אתו ועמו וסביבו הרבה מפריעים, ויוצא זמנו לבטלה עם בלבולים ולא יכול ללמוד! ומה שלמד זהו בלי לב טוב ושלם ולא נח ושכן החכמה בלבו, וחבל על חיים כאלה שהלכו בחנם לריק! על לא דבר ועל פחיתות הדעת של הסובבים אותו והתומכים בו! שלא מעריכים החכמה כדבעי ועוד אומרים שנתנו לו ללמוד! ועיין? והבן!

ש"ס

"ששה סדרי משנה",  זמ"ן נק"ט.

"זרעים מועד, נשים נזיקין, קדשים טהרות.

ר"ל וואר"ט על זה, שלפעמים יש בחור אחד תלמיד חכם ומתמיד וצדיק, שנשא אשה, והיה בטוח בעצמו שימשיך להיות ת"ח וצדיק וחסיד וכו' וכו', ושיזרע הזרעים שלו במועד! היינו בזמן ואופן הכי טוב וישר וכשר! שזה מרמז במועד וכמו שאחז"ל עה"פ: "אשר פריו יתן בעתו", [תהלים א], שזהו מליל שבת לליל שבת, [ב"ק פב.], ואח"כ ירד וירד עד שהגיע למצב שיש בראשו היפוך מהמכוון לגמרי! שבתחלה היה במצב של: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו! ובתורתו יהגה יומם ולילה", ועל כן קיים אז המשך הפסוקים הכתובים שם: "והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו, [וכנ"ל], ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח! אבל אח"כ היה: [חלילה וחלילה! אבל קרה מה שקרה! והיה כך במציאות! נעביך נעביך נעביך!], במצב של: "לא כן הרשעים, וגו' עד ודרך רשעים תאבד"! שאחז"ל: "עבירה גוררת עבירה"! ואין גבול להגוררת הזו! וכמו שאחז"ל על הפסוקים הכתובים כאן, שאם הלך סופו שיעמוד שם! ואם עמד שם! סופו גם לשבת שם! וכך ירד וירד עד שהגיע למצב של: "נשים נזיקין"!  שאין בראשו ולבו וחפצו רק תאוות ועבירות ומוכן כבר להחריב כל העולם ברשעו שהוא כבר שקוע בו ח"ו! ועל זה מרומז המילים: "נשים נזיקין", ואם זוכה להתיישב בדעתו אפוא היה פעם, ואפוא הוא נמצא עכשיו! ויתעורר לשוב בתשובה, ויבין שיש עליו חוב להתקדש ולהיטהר! כדי שיהיה יכול להתגבר על יצרו הרע שמושכו כבר לכל התאוות רעות ח"ו! ולא יכול להיפטר מזה, אם לא יתעורר בקבלה חזקה ועצומה לעבור אל הקצה השני, ולא להיות עוד בעולם הרע ההוא ח"ו! ויבוא מזה חזרה למחצבו הראשון! עי"ז שיקדש עצמו גם במותר לו! ולא יאכל רק ההכרח וכדומה וכן לא יתן לב לשום ענין ותאוה ששייך לעניני תאות עולם הזה הגשמי! שזה גרם לו כל הירידה הנפלאה!  שנפל לשאול תחתית ולעמקי הקליפות לתוך התהום רבה ח"ו!   אפוא הוא מוציא את עצמו כרגע! ומזה יבוא ל: "קדשים וטהרות"! שע"י הקדושה יזכה להטהר מכל המצב שנפל לתוכו, ויהיה מעכשיו איש אחר לגמרי! איש טהור וזך בכל המעלות טובות וקדושות וטהורות עד עולם ולנצח! וזה רומז בהמילים: "קדשים טהרות".

ואולי ע"כ הרמז והר"ת של הש"ס הוא: "זמ"ן נק"ט", לפי שכל זמן שהוא נהג בסדר ובזמן הנכון לכל דבר גשמי היה ת"ח ולמד הש"ס והצליח ועלה מעלה מעלה, וכשלא נק"ט הזמ"ן ח"ו ירד פלאים בלי גבול וסוף ח"ו!

[שעל זה י"ל  מרומז המילים: "זמ"ן נק"ט", שבמשך הזמ"ן ירד כל כך שנעביך קרה ונטמא כל כך! שזהו הר"ת של נק"ט: "נעביך, קרה, טמא"! וי"ל עוד לפי שיש לשון כזה על מי שאינו בסדר, ויש לו להתבייש ממעשיו, וכמ"ש: "ונקוטו בפניהם, אל הרעות אשר עשו, לכל תועבותיהם", יחזקאל ו, ט, וכמש"ש במלבים: "ויתחרטו מאוד על זה", וכן כתוב שם: "ונקוטתם בפניכם", יחזקאל כא, מג, וכמש"ש במלבי"ם: "ויבושו מרעתם", ע"ש.

וכן הרבינו יונה בשערי תשובה כתב: "כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא, אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת, לא ישנו עליו, ונקוטו בפניהם! וחוזרים בתשובה"! וכו' ע"ש בשער ראשון אות ו' ].

ועי"ז הוא מתעורר לתשובה וחוזר ולוקח את עצמו בידים, שעל ידי הזמ"ן שחלף ועבר עליו, הוא רואה שיש לו לקחת את עצמו בידים, שגם זה מרומז בזמ"ן נק"ט לפי שהמלה: "נק"ט", זהו כמו אחד שלוקח החפץ ביד, והבן ועיין?

תפלה

ג' ברכות אחרונות של תפלת העמידה הם: "כעבד שקבל פרס מרבו, ונפטר והולך לו",  [מסכת ברכות דף לד.],

חשבתי שאולי יש לפרש שזה כמו שאומר תודה וצ"ע שמבקש עוד בקשות בג' ברכות האחרונות? ואולי יש לומר שכל הבקשות הם כמו תודה והכרת הטוב, לפי שלא יכול לתת תודה להקב"ה, שמה תתן לו! אבל במבקש עבור בניו שהם כל בני ישראל, ומכוין באמת בכל לבבו שיהיה טוב לכל אחד מבני ישראל! זהו התודה והרצון שהקב"ה כביכול מקבל ממנו אחר שקבל הפרס מרבו! והנה בג' ברכות הללו, יש ג' סוגי ברכות, הא', היא רצה וכו' שזו מיוחד לחזרת העבודה בבית המקדש והקב"ה יחזור להשרות שכינתו בין בנ"י!  והב', היא  שמודים להקב"ה על כל הטוב שנותן לנו, והג', היא  על ברכה ושלום וכל טוב לכל בנ"י עד עולם, וכתבו הפוסקים שחייב לכוין במודים במיוחד, ויותר ממה שיש חיוב לכוין בכל הברכות,  ששוה ברכת מודים כמו ברכת האבות לענין כונה, ומשמע לכאורה כאילו שזוהי הכי חשוב מכל הג' ברכות, וכברכת האבות בג' ברכות הראשונות? אבל אולי י"ל כיון שרצה היא הברכה ראשונה מהג' ברכות האחרונות, ע"כ היא הכי חשובה, ואע"פ שבמודים אומרים כל כך שבחים ששייך להקב"ה! וזה לא אומרים ברצה? מ"מ יש בברכת רצה מה שאין, לא במודים ולא בשים שלום וכו', וזו לפי ששם מתפייסים כביכול הקב"ה עם כלל ישראל! ואולי יש לומר שזהו הכי חשוב כלפי הקב"ה, ומצד זה, זהו הכי חשוב מהכל? והבן טוב! ועיין?