עיונים כללי מכמה ענינים

עיונים

א-

חשבתי שי"ל כמו שמצינו בהבל, שהקב"ה אמר לקין: "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה"! ואחז"ל דמו ודם זרעותיו! ומשמע לכאורה שלכל הדורות זהו כך, ואע"פ שאנו לא שומעים כלום! והכל שלום ושלוה השקט ובטחה, וכאילו לא קרה כלום, וכדרך של הרוצחים שבשתיקה הורגים השני שלא יודע לאף אחד שהרגו! וכן עשו הרשעים האררוים ימח שמם וזכרם לעד ולנצח נצחים! הנאצים ושאר הרשעים עמם בשותפות ובאחדות להשמיד ולהרוג מליוני מליוני יהודים אנשים נשים וטף! וכמו המן הרשע ימח שמו וזכרו! וכל העולם שותק! והכל בשתיקה! ובשמחה עצומה! וכאילו לא קרה כלום! אבל מאמינים אנו באמונה שלימה שדמם צועקים אל הקב"ה בלי הפסק יומם ולילה! ואולי יש לומר שאותו דבר ועוד ביתר שאת ועוז, יש למקיימי מצוותיו של הקב"ה! שכאן בעולם הזה! לא שומעים כלום ועושהו בהצנע ולשם שמים ואף אחד לא יודע מזה! אבל יש על זה קולות גדולות עד לב השמים! עד הקב"ה! וכמו: "צועקים אלי", הנ"ל בהריגתו של הבל! לכל הפחות! שהרי מדה טובה מרובה ממדת פורענות, וכמו כן יש  להיפוך קולות של שמחה! וכדומה, שפלוני עשה מצוה פלוני! וכמדומני שיש בחז"ל על זה, שמכריזים בשמים על כל אחד שעשה מצוה! ועיין? וכן מצינו בחז"ל סיפור על גבאי צדקה, צדיק אחד, בשם של בנימין הצדיק, שזן אשה ושבעה בניה בשנת בצורות מממונו, לפי שהכיס של צדקה היה ריק ופירנסה משלו!  ואחר זמן היה עומד למות! והמלאכים טענו וצעקו! היתכן שצדיק זה שפירנס והחיה אשה ושבעה בניה שימות בקיצור שנים! והוסיפו לו אז לחיות עוד עשרים ושתים שנה! ורואים שיש קול גדול בשמים מהמצוה שעשה, אע"פ שכאן בעולם הזה לא שומעים ולא רואים ולא יודעים מזה כלום! ופשוט! והבן!

עכשיו ראיתי שזה במסכת ב"ב יא. ורש"י שם כתב שלמדו זה ממה שכתוב בקין קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, שדמו ודם זרעותיו צועקים אל הקב"ה ונחשב הרוצח כהורג עולם מלא ואם כן המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא שנחשב שהחיה אותו וכל זרעו אחריו! לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות הרי כמעט מפורש כמ"ש, וב"ה שזכיתי לכוון לאמיתה של תורה בזה שחשבתי ענין הזה שיש לדמות הצועקים אלי מן האדמה שכתוב בעבירה של רציחה שיש לומר ק"ו וכ"ש במצוה כן! ועיין?

ב- צ"ע אם זה נכון ואם י"ל כן שרואים שרש"י בהתחלת פירושו לתורה כתב שלא היה להתחיל רק מפ' החודש הזה לכם וגו' ורואים שיש פרשיות שיש שם הרבה הלכות כמו בפ' משפטים וכי תשא קצת ושמיני וקדושים ובהר ובחוקותי וכי תצא וכדומה שיש הרבה הלכות ששייכים לכל אחד תמיד ואם אחד מתחיל ללמוד בגיל צעיר כמו בן חמש למקרא ומתחילים עמו כסדר מבראשית עד לעיני כל ישראל, הנה מה טוב ומה נעים, אבל אחד שמתחיל ללמוד כשהוא כבר בגיל מבוגר לכאורה צ"ל לו שיתחיל בקיצור שלחן ערוך וכדומה ועל סדר עדיפיות מה יותר חשוב שלא יחלל שבת ויוכ"פ ופסח ומה שנוגע בכל יום ויום וכדומה ואח"כ יותר ויותר פרטים ושיזכור טוב מה שחייב לעשות ומה שאסור לו לעשות מגניבה וגזילה ורצחיה ולשון הרע ושקר וחנופה וכדומה ואח"כ יכול להתחיל ללמוד כסדר הקרא.

והנה כמה מקומות ראיתי שהתחלת המסכת מאריך בלימודים ופלפולים ואח"כ יש יותר רצף של הלכות במשך המסכת, ולענ"ד זה נראה כמין פתיחה לכל המסכת שמאריכים קצת בחידושים ופלפולים וכמו ראש ישיבה שיש פתיחה לסדר של הזמן הבא בישיבה, או ככל דבר שבא לומר סדרי של הלכות ועושה לפני זה פתיחה, ועל כן, נכון מאה אחוז שזוהי תורה, ויש לדעתה וללמדה, אבל עכ"ז כמו שבעל משנה ברורה כתב שיש חיוב ללמוד קודם הלכה למעשה, לפני קדשים ושאר דברים שאינם למעשה, ושם פרט למשל  לימוד מסכת  יבמות שאינו למעשה, לפי שאין אנו נוהגים במצות יבום, וא"כ כ"ש של"צ ללמוד כל הקושי של הפלפולים שאינם למעשה בכלל בזמן שעדיין לא יודע כלום וממש כלום אינו יודע! וגם בהתורה של הקב"ה אנו רואים כנ"ל וכמ"ש רש"י בתחלת החומש בראשית וכנ"ל, ולענ"ד גם ספר משלי יש כעין זה שבתחלה מאריך הרבה ובפרקים שאחר פרק ט' יש יותר רצף של הנהגות טובות, וכמעט בכל פסוק ענין אחר ממה שיש בכל הפרקים הקודמים שאולי לסכם כל הפרקים יכולים לסכמם בכמה מילים, ולא אמרתי חלילה שבחנם האריך החכם מכל אדם בכל הנ"ל, ואולי זה כעין שכתב הרמב"ם שמה שנוגע לענין של אמונה, הוא מאריך הרבה, אע"פ שבכל ש"ס הוא מאוד מקצר, שחשוב לו לבאר ענין של אמונה יותר מכל שאר הלימודים! ואולי זה מפני שבלי האמונה סובר הרמב"ם שלא נכנס בגדר של יהודי! ואין לו חלק לעוה"ב! גם שהיה טועה בהן! ואע"פ שבכל הדינים של התורה אם טעה יקבל עונשו מה שמגיע לו, אם בשוגג כדין שוגג, ואם במזיד כדין של מזיד! מ"מ יש לו חלק בעוה"ב, ואחר שקבל ענשו יהיה לו חלק בעוה"ב, אבל באמונה אין לו תירוץ שלא היה לו אמונה, והיה שוגג, ואולי יש לפרש שזהו כמו בגוי שנהרג על כל הז' מצוות שלו, עבור זה שהיה לו ללמוד ולא למד! ואין לו תירוץ שלא ידעתי! וכמו בכל מדינה מקבל ענשו על עבירות שעבר, בלי שיתקבל התירוצים שלא ידעתי! ודאי שלא ידעת! אם לא למדת מאפוא שתדע! ומהו הו"א שתדע בלי ללמוד חוקי המדינה! וחוקי המלך! וזה גופיה זלזול במלך! שידעת שאתה לא יודע! ולא רצית לדעת וללמוד!

ובזה ר"ל מה שאחז"ל: "שבא חבקוק והעמידן על אחת, צדיק באמונתו יחיה"! ושואלים וכי לא צריך לקיים כל התרי"ג מצוות! אלא  ודאי צריך לקיים הכל, רק בזמן של משה רבינו שהיו בנ"י אצלו ולמדו כל התורה ממשה, ומי שלא היה שם היה חייב לברר מה לימד משה רבינו היום, ולא היה לו שום תירץ למה אינו יודע! שלא חסרת שם ואז שום דבר! וכמ"ש בקרא: "זה ארבעים שנה ה' א' עמך, לא חסרת דבר"! [דברים ב, ז],  ועל כל התרי"ג מצוות לא יהיה שייך לתרץ עצמו בזה שלא ידע הדין! ואח"כ שהיה צרות וחסרונות וכבר היה שייך לתרץ, ירד כך פעם למנין מצומצם יותר, עד שבא חבקוק והעמיד הכל על אחת, על אמונה! ועל זה אין תירוצים שמקודם כל, יש לו חיוב ללמוד האמונה בהקב"ה! שאם לא למד הרי הוא כגוי! ולגוי אין תירוץ שלא למדתי ולא ידעתי! ואם אתה רוצה להשתייך עם אלו שיש להם התירוץ של: "לא ידעתי", א"כ שתדע במה אתה יהודי, וישראל, ודתי, ושומר תורה ומצוות, לפי שבלי האמונה הנכונה אין אתה בכלל יהודי דתי ושומר תורה ומצוות!

ואם כן גם למי שבא להתחיל ללמוד התורה והוא כבר בגיל של לעשות ולקיים, אולי יש לומר שמקודם חייב ללמוד הפרשיות והפסוקים של התורה ששם כתוב מהו חייב לעשות, כיון שהוא כבר חייב עכשיו לעשות ולקיים את כל אלו! ולא יכול לומר אני רוצה ומתחשק לי ללמוד כפי הסדר, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ וכדומה, שכל אלו טוב למי שיודע מה שחייב לעשות, ואינו עובר על שום עבירה, ועכ"ז תמיד חייב ללמוד ולברר כל דבר ולהוסיף עוד על ידיעתו וכדומה, אז יכול לברר מה שחפץ לבו ללמוד, ולא בזמן שחלילה אם יקיים מה שלבו חפץ יהיה עבריין ורשע! ולא יכול לומר שאם הקב"ה כתב התורה בסדר הזה אז מותר לי או חייב אני ללמוד כפי הסדר! שזה לא כתוב בשום מקום! וגם אם כתוב יש לפרש שזהו במי שיודע ואינו עובר עבירות! ופשוט, ועיין?

ג-ראיתי כתוב בספר מגדולי התורה והחסידות של הרא"י ברומברג על האדמו"ר מצאנז הבעל ד"ח ז"ל בדף לג שהאדמו"ר מצאנז ז"ל ענה לרב אטינגא ז"ל ששאלו: "מה בין דרך התורה לדרך העבודה? וענה לו הרבי שדרך התורה היא לחפוץ למסור נפשו לכבוד השם יתברך שמו! ודרך העבודה היא לקיים נפשי יצאה בדברו"! ע"ש כל הסיפור ולענ"ד יש לפרש שמהו ההבדל בין זה לזה? וכן למה דרך התורה היא לחפוץ למסור נפשו לכבוד השי"ת שמו? לפי שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה שיש חיוב למסור נפשו על כל דבר של התורה אם כוונת המאיים עליו הוא להעבירו על דתו! לפי שזה שיש דין של: "יעבור ואל יהרג", זהו רק אם המצוה אינו בסכנה להעביר המצוה מלקיימה, לפי שאחר שיעבור הענין ישמור המצוה! אבל אם הולכים נגד המצוה אז אמרו שימותו אלף כמו שלמה המלך ואות אחת מהתורה לא יתבטל! ואחז"ל כל מצוה שלא מסרו בנ"י עצמם למיתה עליה בשעת הסכנה, אז גם אם כבר עבר הסכנה, וכבר אפשר לקיים המצוה, מ"מ לא מקיימים המצוה! כמו שצריך וכבר המצוה היא רפויה בין בנ"י! וכמו שעשו במצות תפילין שלא מסרו נפשם עליה לקיימה בזמן שגזרו שמד על מי שיקיים המצות תפילין, שינקרו את מוחו ששם המקום שיש להניח שם  התפילין של ראש!  [ומזה ר"ל שלא ידעו שיש מצוה להניח תפילין של יד לפי שלא רואים התפילין של יד! שזהו נגד הלב ולא רואים התפילין של יד ולא גזרו רק על תפילין של ראש, ור"ל שאז לא נהגו לכרוך הרצועות של יד גם על האצבעות, שא"כ היו גוזרים גם על תפילין של יד!] והבן [וצ"ע אם זה נכון או לא!], וגם עכשיו שכבר עבר הסכנה, עדיין לא מקיימים המצוה והיא רפויה ע"ש בחז"ל במסכת שבת דף ק"ל. אבל מצות מילה שעליה מסרו נפשם בשעת הסכנה! עדיין עושים המצוה, והמצוה ההיא מוחזקת בין בני ישראל! וא"כ כשאחד בא ללמוד תורה היינו לדעת מה יש לו חיוב לעשות ומה לא לעשות, הרי הוא חייב להיות מוכן למסור נפשו על קידוש השי"ת עבור זה! ולא כאלו שהם מוכנים ללמוד כל הש"ס וכל הספרים רק לא מה שיש לו לשנות דרכו מה שהוא נוהג בה! על זה הוא לא מוכן לשנות דרכו, ועל זה אין לו זמן וחשק וכוח ורצון ללמוד הסוגיא ההיא! וכמו שיש שלא רוצים ללמוד הסוגיא של איסור פאה נכרית, או הסוגיא של איסור טילטול בשבת, או שיש חיוב לכסות שער הבתולות, כמו של הנשים הנשואות, בלי שום הבדל וזה חיוב מהתורה! והעובר על זה עובר על התורה של משה רבינו שזה נקרא בחז"ל: "דת משה"! הוא מתמיד עצום ולומד עשרים שעות ביום! עם כל החומרות שיש על הלכות שבת באיסור טילטול של מוקצה או של לש ובישול וכדומה אבל על איסור הוצאה אין לו זמן וכוח ללמוד ולהחמיר שזה יותר מדאי קשה לו! וזה, הוא לא ילמד ולא יקיים כל ימי חייו! איש כזה לענ"ד הוא לא לומד תורה! אצלו תורה זה מה שנוח לי אני מקיים ומה לא לא! אין הוא חפץ למסור נפשו על כבוד השי"ת ולא איכפת לו שהוא בעצמו מחלל שם שמים! בזה שהוא ממש ממש ממש! מחלל שבת קודש! בכל שבת ושבת! לא כואב לו ולא איכפת לו! ועדיין הוא ממשיך לשורר ולזמר ולרקוד ולקפוץ, [הגם שזה שהוא רוקד וקופץ ומוחה כף אל כף כל זה הוא גם כן חילול שבת קודש וכמו שאחז"ל על זה שזה הוא חילול שבת!],  מ"מ הוא מתלהב ורותח על השבת קודש! והוא בעצמו מחלל שבת קודש! או באיסור שימוש בחשמל ומים בשבת ולא איכפת לו שהוא עובר על זה כל שבת ושבת! וחושב עצמו שהוא שומר שבת וכמו יהודי חרדי! שחרד לדבר ה' לקיימו! ויש לומר בשופי שהוא בכלל לא שומר תורה ומצוות! וכל זה גם שהוא לומד ומקיים כל מה שכולם מקיימים! וכל זה רק לפי שאינו חפץ למסור נפשו לכבוד השי"ת! הוא עדיין חפץ בקיומו ומצבו הרם בחיים בעולם הזה!  והחבורה שלו שיש לו, או איזה ענין, שעל זה הוא מוותר על קיום התורה והמצוות, ומעדיף להיות כך כמו שהוא חי עכשיו, שזה לא הרבה פחות ממה שהגוים שאלו: "מה כתוב בה"!  ואם זה טוב לו הוא יהיה מסכים לקבל התורה ואם לא לא! זה לא נקרא חפץ למסור נפשו על כבוד השי"ת! זה נקרא חפץ לחיות חיים טובים בעולם הזה!  וזה שענה לו הד"ח: "שדרך התורה היא לחפוץ למסור נפשו על כבוד השי"ת שמו"! ועל דרך העבודה ענה לו שזה כבר בפועל מרגיש שכבר מוסר נפשו ויותר מזה שהוא כל כך מלא מאהבת השי"ת שלא רק שהוא מוכן למסור נפשו על קידוש השי"ת, כשיצטרך למסור נפשו על קידוש השי"ת! רק כמו מרגיש בפועל כאילו הוא כבר מת והרוג וכלות הנפש שבפועל כמעט שכבר יצאה נפשו בדברו! ובזה מובן מה ששמעתי על הד"ח שענה לאחד ששאלו מה לו ללכת לאדמו"ר מרוזין כיון שהוא ת"ח מה חסר לו לחפש שם! והד"ח ענה לו על זה: "שהר סיני לא בא להר המוריה, בבנין בית המקדש,  אבל הר המוריה כן בא להר סיני בזמן מתן תורה! וזהו סימן והוכחה שמי שהוא כהר סיני שהוא ת"ח, עדיין חסר לו הענין של הר המוריה, שזהו המסירת נפש בפועל ששם פשט יצחק אבינו את צווארו לכבוד השי"ת! וע"כ גם ת"ח צריך לנסוע להאדמו"ר מרוז'ין לראות היאך צדיק חי במסירת נפש כל רגע ורגע כמו בפועל ממש כל ימי חייו! והבן שזה דומה זל"ז, מאמר זה עם מאמר זה, והבן ועיין?

ד- שמעתי וראיתי כתוב היאך שהגאון רשז"א ז"ל אמר בהלוויה של אשתו הרבנית ז"ל של"צ לפייסה, לפי שלא ציערה כל ימיה! ומדגישים זה להראות כמה יש לחיות בטוב עם האשה לא לצערה בשום דבר, והיאך יכול בן אדם להגיע למצב רם כזה, שיכול להעיד  על עצמו שאף פעם אחד בחייו לא ציער את אשתו! והנה אני לא יודע בודאי ולא בעל רוה"ק ולא חיקרתי כל כך בטוב אבל ממה שנדמה לי וממה ששמעתי פעם, חשבתי שלא זהו הפשט של הסיפור, ועוד, שלפי זה בא רשז"א להתפאר על עצמו כמה הוא צדיק וקדוש וחשוב, שבכלל לא זה היה הדרך של רשז"א, וכידוע שהוא היה עניו גדול מאוד! וללכת להתפאר את עצמו שזה לא מתאים לשאר אנשים צדיקים שלא הגיעו לדרגת הענוה שלו גם לא שכיח כל כך!  ולענ"ד ממש ההיפוך הוא הכוונה של הרב ז"ל! שבהלוויה של אשתו הרבנית ז"ל! הוא בא לשבח את אשתו הרבנית! ולא בא לפאר את עצמו כמה הוא חשוב! אלא בא ללמד דרך בעבודת השי"ת במעט מילים הללו היאך חייבים להתנהג ולחיות! שאשתו לא היתה בצער כשעשיתי  דבר שזה לא היתה לפי רצונה, ולא על כל דבר חייבים לעשות מחלוקת ובזיונות ורוגז זה לזו וזו לזה! ולהרוס על כל דבר ודבר כל השלום בית! רק מה?  חיים ביחד בשלום ואחוה ומבינים זה את זה ולא רבים ומצטערים על כל דבר ודבר! זה מה שבא לומר! שלא נכון לריב עם אשתו כל ימי חייו, ואח"כ יבוא לומר סליחה בהלוויה שלה, ובזה חיסול כל החשבונות! לא כך הדרך של התורה! הוא בא ואמר שבחה של הרבנית! שהיא לא צריכה שאני אבקש סליחה ממנה כאן בהלוויה! לא זו רצונה ולא עשיתי לה עוולה כזו שאני חייב לפייסה כאן בהלוויה לפי שהיא היתה אשה צדיקה! וידעה היאך להתנהג ולא קבלה צער ממני כל ימי חייה! אם אני אפייסה אז אני מצערה! שהיא תרגיש לא בנוח שאני חושב שאני צריך לפייסה! וכך בא להראות לכל העם הדרך אשר ילכו בה! ולא בקש מאתנו שנהיה כמו מלאכים ממש! ולא בא לומר על עצמו שהוא יותר גדול ממלאך! והבן ועיין?

בספר הנ"ל מגדולי התורה והחסידות ח"ב בחלק שנכתב ע"ש השפ"א כת"ש בדף לז שהשפ"א ענה לא' כשיהיה לו משרה לשחיטה רק אז ילמד הלכות שחיטה, ול"ה שמי יתן לו משרה לשחיטה, אם אינו יודע לשחוט והלכות שחיטה שקודם ילמד שחיטה והלכותיה, ואח"כ יכול לבקש משרה שיתנו לו לשחוט? ועיין?

שם בדף עב כתב פשט עה"פ: "ואני והנער נלכה עד כה", שאברהם שאל מה יהיה עם "הכה יהיה זרעך", שאברהם אבינו רצה אז לתקן מה שהיו בנ"י צריכים לתקן, כיון שבכוונתו הלך לשחוט בנו, היה הוא צריך לתקן אז הכל ע"ש, ולענ"ד יש לומר עוד ענין שהקב"ה אמר לו: "כה יהיה זרעך", כלומר הרי ידע מזה ש: "כה יהיה זרעך", היינו שכמו עכשיו הוא ויצחק הולכים במסירות נפש לקיים מצות השי"ת, כמו כן: "כה יהיה זרעך"!  שגם הם יהיו בבחינה זו! מוכנים תמיד למסור נפשם על קידוש השי"ת! וזהו מיסודי הדת! לפי  שהרמב"ם כתב הלכות קידוש השי"ת בהלכות יסודי התורה! משמע שבלי למסור נפשו על קידוש השי"ת, אין לנו קיום בשמירת התורה והמצוות! וכמו שאחז"ל: במסכת שבת דף ק"ל. "כל מצוה שמסרו נפשם עליה בשעת השמד עדיין מוחזקת בידם! וכל מצוה שלא מסרו נפשם עליה בשעת השמד עדיין היא רפויה! כמו במצות תפילין"!

שם בדף עג כתוב שלא תתחתן בם כתוב בלשון התפעל שגם אם ירצו לא יוכלו להתחתן עם הגוים ע"ש, ול"ה מ"ק? שהרי זהו בלשון של ציוו ובלשון של עתיד ומה ר"ל שזהו בלשון של התפעל? ממש ל"ה מ"ק?

שם בדף עח כתב פשט שרק אם רוצה יכול לשבת בסוכה בשמיני עצרת, ולא שחייבים לשבת בסוכה בשמיני עצרת, וע"כ מובן המנהג שלא יושבים בשמיני עצרת בחו"ל בסוכה ע"ש, וממש ל"ה וכי בשביל שקשה לו המנהג למה לא יושבים בסוכה בשמיני עצרת? מוכן כבר לפרש פשט שלא מובן בכלל  בגמרא, רק בדוחק גדול שכל הגמרא שם דן שחייבים לשבת ולברך או רק לשבת ולא לברך והגמרא לא דנה שם על איסור בל תוסיף למה מותר לשבת בשמיני בסוכה כמו שיש לשון חז"ל: "וכי הישן בשמיני בסוכה לוקה"! כל הסוגיא כאן לא מזכיר מזה כלום?  וכן אם זהו הפשט שמותר לשבת ואינו עובר על בל תוסיף, א"כ זה שאומר שלא יושבים בשמיני עצרת בסוכה היינו שס"ל שזה אסור משום בל תוסיף, והרי מפורש בחז"ל שאין על זה בל תוסיף! ועוד שא"כ בכל יו"ט תקשה היאך תוקעין שופר ביו"ט ב' של ר"ה! הרי הוא עובר על בל תוסיף! והיאך אוכל מצה ביו"ט של פסח הרי הוא עובר על בל תוסיף! וע"כ שזה שס"ל שלא יושבים היינו שלא חייב לשבת בסוכה בשמיני עצרת, וממילא זה שאומר שכן יושבים ושכן מסקנת הגמרא להלכה שיושבים, היינו שחייבים לשבת בסוכה בשמיני עצרת! ויותר היה נראה לפרש אם רצון הרב לתרץ המנהג שהוא נגד הש"ס,היה י"ל שסוברים או עושים לא כפסק של הגמרא, אלא כהאי סברא שרב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת הוא בעצמו שהוא בעל המימרא הזאת היה אוכל חוץ לסוכה בשמיני עצרת! ואולי כל זה רק לפי האיכא דאמרי, אבל לפי הלשון ראשון של הגמרא לא אמרינן בכלל שהיה סיפור כזה שרב יהודה בר שמואל בר שילת היה אוכל חוץ לסוכה בשמיני עצרת, וממילא שהגמרא פסקה שחייבים לשבת בסוכה בשמיני עצרת, ממילא לא היה סיפור כזה בכלל! ואי אפשר לסמוך על זה! ואז צ"ל יותר שפוסקין כלשון ראשון של הגמרא ואין שום שיטה שסובר שלא חייבים לשבת בסוכה, רק כל השאלה אם גם לברך או לא לברך על הסוכה בשמיני כיון שמברכין אז על חג שמיני עצרת, לא מראים שזה כיום חול המועד לברך גם על הסוכה! שלא יבואו חלילה להקל באיסורי תורה של קדושת החג! ועיין?

שם בדף עט ל"ה מ"ק לפרש על מה שאחז"ל: "כל מה שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא" שחוץ מצא, הוסיפו אחר חרבן בית שני שזה גרם להחרבן ע"ש, שלכאורה צ"ל אדרבא? לפי שאם היה בר קמצא יוצא תיכף לא היה כל החרבן, ורק לפי שלא יצא ולא שמע בקולו לצאת עד שהוציאוהו בפועל משם בחוזק יד, וע"כ חרה אפו והלשין עליהם וגרם לחרבן בית המקדש! ואם היה שומע תיכף לצאת לא היה חרבן בכלל? ואולי הרב ר"ל שאיש ההוא לא היה שומע לדחז"ל לצאת או לא לצאת, ועשה מה שחפץ לעשות שהרי הלשין על כל כלל ישראל ורצה שהקיסר יהרוג כל בנ"י ויחריב בית המקדש! וכן עשה הקיסר! כמו שהוא רצה והרי הוא היה רשע גמור! וממילא הוא לא ישמע לחז"ל כן לצאת או לא לצאת! רק הרב ר"ל, שחז"ל הוסיפו שלזה לא צריך לציית לבעל הבית! ואז בעל הבית לא יגיד לומר דבר כזה, ואם היה כן אז בזמן הבית,  לא היה גורם להחריב הבית כיון שלא אומרים לבן אדם שיצא! כיון שהוא יודע של"צ לשמוע לו בזה! אע"פ שהוא בעל הבית! והבן ועיין?

שם בדף פ' כתב פשט על מה שאחז"ל במסכת סוכה דף מ"ט: שאברהם אבינו ע"ה היה תחלה לגרים, היינו שגלה ממקומו לשם הקב"ה,  והנה אפוא כתוב לשם הקב"ה? כתוב גרים! בסתם וגר היינו הגולה ממקומו וכבר היו גולים ממקומם שאדם הראשון גלה ממקומו וגם קין ותרח? ואולי גם יבל שהיה אבי יושה אוהל ומקנה, [בראשית ד', כ'], ופרש"י יושב כאן חודש, ואח"כ עוקר מקומו והולך למקום אחר! ואולי זה לא גולה וצ"ע? עכ"פ הגלות כבר היה לפני אברהם ולשם השם לא כתוב, וע"כ פירש"י שר"ל שהתגייר בנדבת לבוועוד שלפי פירש"י מובן למה נקראו בנ"י עם א' אברהם בת נדיב וכמש"ש רש"י "שנדבו לבו להכיר את בוראו", אבל לפי פירושו קשה מה נדיב יש כאן? רק גר  יש כאן ולא נדיב? שלא הלך על דעת עצמו רק על מה שהקב"ה ציוהו ללכת מארצו? חוץ אם נאמר שכונת הרב הוא על מה שהלך כשהיה בן שבעים שנה, וכמ"ש בתוס' בד"ה ושל סדום וכו' במסכת שבת דף י: ע"ש, שאז הלך לארץ ישראל מדעת עצמו רק אח"כ חזר ואז הקב"ה ציוהו ללכת לאר"י והלך כשהיה אז בן שבעים וחמש שנה! שבפעם הראשון הלך בנדבת לבו, אע"פ שגם אז הלך עם אביו, ומשמע שלא הלך בנדבת לבו רק לכבד ולקיים מצות אביו שבקש ממנו שילך עמו? וכן מנין שהלך אז לשם הקב"ה? ועיין?

עו"ש בדף פא ממש ל"ה מה ר"ל שרק לפי שיבנה בית המקדש במהרה על כן תיקנו לאסור כל יום הנף, לפי  שיום הנף כולו אסור, לא לפי שבמהרה יבנה בית המקדש. אלא לפי שיש חשש מתי שרק יבנה בית המקדש, שמא יבנה ביום טו בניסן לעת ערב או בלילה וכמש"ש ברש"י, ויבואו לאכול חדש באיסור, וע"כ גזר לאסור כל יום הנף, ולא תלוי האיסור והגזירה בזה שבמהרה יבנה בית המקדש, וזה שאמר במהרה יבנה זהו רק כמו  תפלה שרצונינו שיבנה במהרה ואז כשיבנה יש חשש שחלילה יבואו לאכול איסור חדש וע"כ גזר, ואם צריך רק לומר המילים במהרה יבנה בית המקדש י"ל זה יחד עם הזכר למקדש של הלולב ניטל כל שבעה לפי שבמהרה יבנה בית המקדש ויתביישו שלא עשו דרישה לבנינו! ול"צ עבור זה להסמיך הדין של יום הנף כולו אסור? ועיין? ואולי יש לפרש באופן אחר לפי מה ששמעתי מקשים על ההבדל בין מצות ספירת העומר לבין מצות נטילת לולב כל שבעה ששניהם הם זכר למקדש ולמה לספירה לא מברכין שהחיינו, וללולב כן מברכין ביום ב' של החג שהחיינו, אם לא בירכו ביום א'? ומ"ש זמ"ז? ושמעתי הסבר מהגרי"ז שלא נלענ"ד נכון החילוק שכתב ששם עצם המצוה הוא רק זכר, משא"כ בלולב הגם שתקנו לקחתו כל ז'  זכר למקדש, אבל תיקנו מצות נטילת לולב משהו כעין זה, ולא נלענ"ד לחלק בעצם המצוה ומה שהביאו ראיה לזה ממה שכתבו שאין כאן רק אמירה בעלמא, משהו כעין זה,  לענ"ד שזה לא ראיה, שרק כתב שלא תיקנו לומר שהחיינו על אמירה וספירה לבד! משא"כ על נטילת לולב ע"ז שייך יותר לברך שהחיינו! שלפי דבריו צ"ל שבזמן הבית כן אמרו שהחיינו על ספירת העומר, ולפי מה שכתבתי ההסבר היינו שלא תיקנו על ספירה לברך שהחיינו! עכ"פ אולי יש לומר שע"כ בלולב הביא הדין של יום הנף שכולו אסור, שיש בזה כבר זכר למקדש, וע"כ ל"צ לומר שהחיינו על הספירה לפי ששניהם זכר למקדש בענין אחד, וכבר התחילו עם הזכר בזה שאסור כל היום באכילת חדש! וע"כ לא צריך עוד לברך על הספירה, ואע"פ שהספירה מתחילה בלילה לפני זה? אבל האיסור של אכילת חדש חלה כבר בתחילת החורף או לפניה, וזה רק המשך האיסור, וכבר יש בה גם מזכר המקדש, והוא קשור עם המצוה של ספירת העומר, וע"כ ל"צ לברך על זה שהחיינו, אבל על לולב כן יש לברך, שאין שם ב' הטעמים הללו! ועיין?

עו"ש בדף פב הקשה המחבר על הרב ז"ל ול"ה מ"ק? שהרב ז"ל הקשה שאין זה חטא שהם מצילים לעצמם? והמחבר הקשה שהם מצילים עבור האורחים שבעל הבית הזמינם כבר לביתו לסעודה ואינם מצילים לעצמם? וע"ז ר"ל ודאי שהם מצילים לעצמם, ולא שיש לו כבר אורחים שהזמינם לביתו להסעודה וע"כ מבקש מהם להציל עבורם, אלא הכוונה לאורחים היינו להמצילים בעצמם,  ואע"פ שיש להם אוכל בביתם אבל כיון שהדרך הוא להזמין אורחים בשבת והיינו הגם שיש לו מה לאכול בביתו, והזמין מכל מטעמים לעצמו בביתו, מ"מ אין זה רחוק מהמציאות שנראה כאילו רק עושה במרמה, ע"ז מסביר שע"כ זה מותר ולא נראה כל כך כערמה, לפי שכן הנהוג להזמין בעצם יום השבת אנשים שיבואו לאכול אצלו לסעודת מריעים, וכדומה או לביקור אצל חבירו,  אע"פ שיש לו בעצמו מה לאכול, וע"כ זה נקרא לעצמם, וגם לפי זה עכשיו הם יהיו כמו האורחים שלו! וכן יש בשו"ע דין כזה לחלק בין מי שמזמין לביתו אורח שבא ממקום אחר, שאע"פ שכבר הזמינו אחד לביתו עדיין נקרא האורח כעני ומצוה, לבין מי שמזמין חבירו לאכול אצלו ויש לו כאן בעיר בית ויכול לאכול שם, שזה לא נקרא סעודת מצוה או הכנסת אורחים, רק סעודת מריעים משהו כעין זה והבן  ועיין?

שם בדף פד ששאל מנין שהמלאכים יודעים המחשבות? ואולי י"ל ממה שגבריאל לימד ליוסף מה שפרעה חלם שזהו כמו מחשבה ורואים שהמלאך מכיר במחשבות שאדם חשב,  ועיין?

שם בדף פה כתב ששלח לו רב א' תשובה משנת תרט והרי רק נולד בשנת תרז וע"כ שזה ט"ס ואולי צ"ל משנת תרי"ט או שהרב כתב התשובה בשנת תרט אבל שלחו להשפ"א מאוחר הרבה יותר ועיין?

שם בחלק ג' ע"ש אדמורי"ם לבית וורקי ע"ש בהקדמה שכתוב שם המימרא החסידי שמעוונותם של דור המדבר נעשה תורה ואם חסר אות אחת מזה התורה היא פסולה וממצוותינו אינו נעשית תורה ע"ש ל"ה היאך יש לומר כן? שאם כן גם על פרעה הרשע ועל נמרוד ועל בלעם הרשע יש לומר כן? שאם יחסר אות אחת מהתיבה של פרעה או בלעם הרי הספר תורה פסולה וממצוות שלנו לא נעשית ספר תורה! ועוד שא"כ תגיד כן גם על הנביאים ז"ל שלא נעשית ממצוותם ס"ת רק ספר נביאים ומעוונות של פרעה וקרח ובלעם נעשית ס"ת! וכל זה לא לענין בכלל לענ"ד! דבר שאין לו שום שכל ונכונות! והיאך כולם אומרים השטות הזה! וכי לא יודעים שהקב"ה חיבר ספר תורה שלו ללמד מזה לכל באי עולם לכל הדורות התורה של הקב"ה! ועל כן אם חסר אות אחת מהספר תורה הרי הס"ת פסולה!  וגם כל מה שכתב בתורה על נמרוד ופרעה וקרח ודתן ואבירם ומבלעם כל זה בא ללמד לכל הדורות שאסור לעבור עבירות וכל העובר עבירה יענש מן השמים ואין הקב"ה מוותר על הרשע שעובר עבירות ועל הכל יתן דין וחשבון ואע"פ שאין הקב"ה מעניש תיכף! זהו לפי  שהקב"ה מאריך אף, וגם נותן בחירה חפשית לכל אחד ואחד, מ"מ לבסוף יענש! וכמ"ש: "לפתח חטאת רובץ", וכמש"ש רש"י שלפתח של קברו יתן דו"ח על כל מה שעבר! ואז יקבל ענשו! וכמ"ש רש"י בפ' האזינו שהקב"ה מעניש גם בעולם הבא ולא ממהר לענוש בעולם הזה!

שם בדף טו לא מובן לענ"ד מה קאמר? שאינו איש וע"כ הוא פסול לעדות שרואה חוב על איש קרובו שהוא כבשרו! וקשה א"כ תגיד שכל יהודי פסול לעדות שחשוד לשקר על חבירו לטובתו! כיון שהוא אוהבו בכל לב וכמוך ממש! וכמו שחייב לאהוב את כל אחד ואחד מבני ישראל! וכמו כן אינו איש בכלל שרואה חובה על יהודי אחר שהוא כמו אחיו וקרובו וכבשרו! וכי זה ענין לפרש כך התורה לא לענין בכלל! והייתי י"ל בדרך של אפשר ואולי! שהתורה לא רצתה שיהיה מחלוקת בין בנ"י ואם יצטרך להעיד על קרובו ולפעמים יצטרך להעיד לחובתו ויהיה אח"כ מחלוקת ביניהם תמיד בתוך המשפחה ולא יהיה חיים נורמליים בין בני ישראל! שכך שאחד העיד על איש זר! ואח"כ נעשה שונאו לפי שהעיד לרעתו ואז יתרחקו אחד מהב' וגמרנו ולא יהיה מחלוקת גלויה ויתמעט המחלוקת במשך הזמן, ועכ"פ לא יריבו בפועל כל הזמן, משא"כ כשחיים יחד ורבים תמיד ושונאים איש את קרובו יבואו מזה לרציחה ולשפיכת דמים המחלוקת יהיה בכל בית תמיד בלי סוף ואין כאן חיים נורמליים! הכי בסיס שצריכין כדי לחיות ברוגע! ואין יום טוב ואין מנוחה ואין תפלה ואין עבודה והכל נהרס עבור השנאה והכעס והמחלוקת! וע"כ פסל הקרא קרובים לעדות, כדי שישארו ידידים והחיים יהיה חיים! שיחפש עדים מהחוץ! לא מקרובו! ועיין?

שם בדף כא ל"ה כ"כ מה כתוב שם שהרי החוזה נפטר בתשעה באב ובת"ב הרי לא מעשנים ועכ"פ לא בפרהסיא! ועיין?

שם בדף ל' ל"ה מ"ק לצאת ידי חובה, וכי איזה חוב יש לו לערבב מים עם החלב! ועוד שהיה לו לומר להם שעד עכשיו עירב מים עם החלב, ועכשיו שב בתשובה ולא מערב עוד מים, וע"כ השתנה הטעם של החלב, ואם אתם רוצים אותו טעם שלעבר, שהייתי מערבו עם מים, אז תערבבו אתם מים עם החלב, ויחזור הטעם של החלב כמו לפני זה! ועוד קשה לענ"ד שהלא היה חייב להודיע להם שחטא, ועירב מים בתוך החלב, ובזה עשה מעשה ערמה וגניבה, והוא כמו גנב! שגנב  מהם כסף! והם יכולים לתבעו! שיחזור להם הכסף שנטל יותר ממה שמגיע לו!  והוא חייב לפייסם שימחלו לו על כל העבר! ולמה הרבי לא אמר לו שישוב בתשובה! ושיפייס אותם עד שהם ימחלו לו? וכן ל"ה מה הועיל הטפה האחת ההיא להחזיר טעם של החלב שיהיה כמו לפני זה שעירב בו הרבה מים ולא רק טפה אחת, ועיין?

שם בדף לא לה"ה מ"ק וכי כל שם שרה נעשית עקרה? ולענ"ד כל מה שהרבי מקוצק שאלו לא היה רק לבוא להשאלה הג' למה לקח מחותן עם הארץ? והשאר היו רק אגב להיכנס עמו בדיבורים כאילו לא רצה תיכף לשאול על זה, או משום כבודו לא לצערו, או משום למעט בלשון הרע ששאלו עוד כמה דברים, ועיין?

שם בדף לג ל"ה מ"ק? וכי היינו יודעים כל מה שיודעים עכשיו שיש לנו ספר משלי? גם שי"ל שהכל מרומז בתורה, מ"מ מנין היינו יודעים זה? שעכשיו שכתוב במשלי כך וכך יכולים לחפש בקרא אפוא זה כתוב בתורה, או אפוא זה מרומז? אבל בלי הספר משלי מנין היינו יודעים לחשוב כך ולחפשו בתורה? ועיין?

שם בדף לו כסוכר שמתבטל לגמרי וממתיקו כך מי שמבטל ישותו לגמרי הוא מסוגל ביותר לעזור לזולתו ע"ש לענ"ד לא ר"ל שרק הסוכר יכול להתבטל לפי שגם המלח מתבטל לגמרי ועוד כמה דברים רק ר"ל כסוכר שמתבטל לגמרי כך מתפשט כולו בתוך האוכל וממתיקו כך בן אדם אם מבטל ישותו לגמרי יכול לעזור ביתר עוז את הזולת וככל תבלין שמתבטל כולו עבור הב' אע"פ שסוכר מתבטל יותר מכל תבלין וא"כ י"ל שר"ל דוקא כסוכר! אבל לא נלענ"ד לפרש כן לפי שהסוכר ממתיק הב' גם כשהוא קשה ולא בטל כמו ששמים חתיכת סוכר בפה והוא ממתיק התה או הקפה טוב מאוד וכמו כן שאר תבלינים פועלים למתק הבשר והמאכל לא פחות מהסוכר ולא מתבטלים לגמרי וא"כ לקח דוגמא להיות כסוכר, ואולי ר"ל להיות מתוק לשני כסוכר! ולא חריף כשאר תבלינים אע"פ שגם הם ממתיקים האוכל והמשקה וכלשון חז"ל במסכת ברכות ה. "שמלח ממתקת את  הבשר"! ועיין?

שם בדף לו בסופו אצל אנשים פשוטים מצא ענין הנשגב וכתב שם דוקא שם, לענ"ד חלילה וחלילה לפרש כן! שזהו כמו עקירת הדת ופריקת עול ואולי גם אפיקורסות ממש! שא"כ הכי טוב להיות כמו כל עמי הארצות שאינם עושים כלום והם הכי נשגבים שיש! ח"ו! לומר כן! שא"כ האדמו"ר הקדוש ות"ח וצדיק לא מגיע לקרסוליהם של אנשי המון הע"ה! ח"ו להזכיר או לחשוב כך כ"ש לא לומר וכ"ש לא לכתוב כן וכ"ש לא להדפיס כך! שזה נותן יד לפושעים! להיות ח"ו בור ריק מכל טוב של התורה הקדושה חלילה וחלילה! רק צ"ל שגם אצל הפשוטים יש למצוא ענין טוב או דברים טובים וחשובים! ומיוחד ענין ההתבטלות! אולי? ועיין?  והרבה פעמים ראיתי שאנשים פשוטים הם כל כך בעלי גאוה וחולה על כבוד הרבה יותר מאנשים חשובים! ולא הפשטות שבו עושהו עניו וצדיק! הרבה אנשים פשוטים הם בעלי גאוה ובעלי תאוה ורשעים ואפיקורסים ואכזרים ורוצחים וגנבים וגזלנים ושקרנים ובעלי אונאה וערמה ומחללי שבתות וימים טובים ועושים ומדברים וחושבים ככל העולה על רוחם ר"ל! ומחשיבים עצמם כצדיק ות"ח ועניו וישר וכשר! ולא דיבר עליהם ח"ו! או שר"ל שגם שם יש למצוא איזה דבר וענין טוב! ועיין?

הכרת הטוב

כתבתי פעם לפרש במה מצות ספירת העומר היא כדי לטהרינו מקלפותינו ומטומאותינו, בזה שמגדיל בנפשו הזכות והערכה והחשק והנאה בזה שקיים מצות הבאת קרבן העומר, שבסך הכל זהו קומץ אחד קטן וכמו שא"ל המן למרדכי שקומץ זה הכריע יותר מעשרת אלפים ככר כסף שלו! וכעין זה מצינו בקטורת שלא הקטורת ממית אלא החטא ממית! ואהרון הכהן אחז במלאך המות שהיה רצונו לכלות את כל העדה! והחזיקו בידו שיפסיק להרוג מבנ"י, והכל בזכות קצת מהקטורת שאיש אחד הקטיר קטרת ומליוני יהודים ניצלו מזה מכליון! ומשפיע להם עי"ז מכל הטוב שיש בכל העולם! וכי אפשר לשער או לתאר גודל ערך של מצוה אחת הכי קטנה שרק תהיה! וכך יש לו למנות יום יום מהבאת העומר שיגדיל בנפשו הזכות שזכינו לצאת מעבדות לגוי רשע ימח שמו וזכרו מפרעה הרשע! והיינו עבדים להקב"ה והבאנו קרבן עומר! אתה יודע מה זה קרבן העומר! זה פלאי פלאים והיום יום שני להעומר והיום יום שלישי להעומר! וכך כל יום ויום, עד יום החמשים שכבר ספר שבע שבועות תמימות מהבאת העומר ונחקק בלבו גודל הזכות של מצות העומר! ומזה יש להקיש לכל מצוה ומצוה! וכך בכוח זה ללכת לקבלת התורה! וכך יטהר מכל הקליפות שאין להם מה למכור! ומצוה אחת של התורה שוקל יותר מכל מה שיש להם בכלל למכור או לתת לאיש עלי האדמות או לכל האנשים יחד בכל העולם ובכל הדורות כולם יחד לא מגיע למצוה אחת הכי קטנה ששייך להגדירה כך המצוה שקולה וחשובה וטובה פי מליון ויותר מכל ההון שלהם!

וכן יש לפרש במה שאחז"ל שהתורה היא מתנה לנו מהקב"ה! וא"כ י"ל שכל התורה כולה יחד היא מתנה אחת, אבל אחז"ל ששבת היא מתנה טובה שיש להקב"ה בבית גנזיו והקב"ה רוצה לתתה לנו! הרי שכבר רק מצוה אחת של התורה היא מתנה טובה! ונכון ששקולה שבת ככל התורה כולה אבל גם מצות ציצת שקולה ככל המצוות! וכן תפילין וכן ע"ז! וכן כל ברכה וברכה שמברך להקב"ה ומאמין בהקב"ה ותוה"ק ובחז"ל הקדושים הרי יש לו בזה כל הי"ג עיקרים! בברכה אחת שבירך בלב שלם ואמת! וכן בכל מצוה ומצוה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל [בפ' בא ? אולי?], שבמצות מזוזה שעולה לבן אדם לקנותה ולקיימה בשווי של זוז אחד והודיע בזה כל האמונה בהקב"ה ותוה"ק! וכבר קנה לו חלק לעוה"ב לנצח! וא"כ י"ל כמה כל מצוה ומצוה היא מתנה יקרה וחשובה לאין ערוך ואין לשער או לתאר! וכל שיגדיל המתנה ולהחשיבה וליקרה בלבו ובנפשו כך יותר ויותר יהיה מקושר להקב"ה ולקיום התורה והמצוות שלא ינתק ממנה לעולם! לא בזה ולא בבא! לפי שגם בעולם הבא חייב להיות מקושר חזק בקיום התורה, שח"ו אם כבר יהיה במחיצתו של הקב"ה ורק יחליט בלבו לומר שקר אחד כבר יהיה נדחה ממחיצתו של הקב"ה לנצח! וכמו שאחז"ל על רוחו של נבות איש היזרעלי וצריך לקבוע בלבו גדלות וחשיבות של כל מצוה ומצוה ולדעת שיש על קיום המצוות חיוב של מסירת נפש ממש! ובזה יכול לראות גודל יקרת וערך המצוה וכן יש חיוב להפסיד כל ממונו וכל רכושו לא לעבור אפילו על אחת מכל המצוות, ואפילו לא בשעת השמד! ומזה יבוא להבן גודל הזכות וגודל המתנה שיש  בכל מצוה ומצוה! ולא יבוא לפקפק ח"ו ללכת ח"ו שולל, ובדרכים זרים ח"ו! ועיין?

כותל המערבי

מקשים שלא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש ולא מכותל המערבי של הר הבית? והבנתי שר"ל למה אנו אומרים שהשכינה שורה שם בכותל המערבי? ששם רק כותל המערבי של הר הבית? וליתר עוז לענ"ד יש להקשות יותר! שלפי האמת הנראה גם כותל הר הבית איננו! כפי שיטתו של שגיב, ששם רק החומה שהוסיפו אחר חרבן הבית, אולי אדירינוס קיסר שבנאו לשם ע"ז שלו והרחיב כל השטח של המקום שם, שזה בכלל לא כותל של מקדש, ולא הר הבית, רק כותל חדש לשם ע"ז שלו! וגם רחוק יותר משטח של כותל הר הבית האמיתי והמציאות בשטח! בגובה ובמרחק, לפי  שכותל הר הבית נמצא למטה יותר וגם פנימה יותר? ויש לומר שאנו מתקרבים כמה שאנו יכולים, לפי  שהשכינה אם אינו בתוך הד' אמות הללו, סוף סוף איננה רחוקה הרבה מכותל המערבי שיש לנו היום! אבל לנשק הכותל זה אני לא עושה,  עכ"פ לא בקביעות אולי פעם נשקתי להכותל?  לפי מה ששגיב אמר שזהו כותל של ע"ז! וכי מותר לנשק כותל של ע"ז! ועיין? ולפי שגיב מקום המקדש ומקום קודש הקדשים אינו כמו שחושבים רוב מנין ובנין של הכלל ישראל כולל הרדב"ז זצ"ל, רק שם הוא כבר חוץ למתחם של הר הבית וחוץ לחומת הר הבית, ואינו מקום קודש הקדשים!  רק ההיפוך! ר"ל! שמשתחוים לע"ז של הערבים שנמצא שם! ובכלל לא היה שם שום דבר קדוש רק מקום לשמירה על הר הבית, היינו שמחוץ להר הבית היו עומדים חיילים לשמור על העיר או על המקדש! ומקום הקודש של קודש קדשים הוא הרבה יותר לצד ימין כשעומדים והפנים לצד הכותל לצד הפתח של הכניסה להר הבית ממעלה של עזרת נשים של היום אפוא שיש הגשר לעלות לשם! ושם מול הפתח יש המקום שאפשר לראותו ולציינו, שם היה מקום של קודש הקדשים! רק למטה הרבה לא בגובה שלנו וכ"ש לא בגובה ההוא כשנכנסים לשם דרך הגשר! וא"כ צריכין להתפלל כמו שנהגו להתפלל ישר לצד ההוא שפעם היה שטח הכותל פחות הרבה ויצא שהתפללו ממש נגד מקום קודש הקדשים! כשהתפללו ישר לא ימינה ולא שמאלה, והיום אם מתפלל בפנים צריך לצדד ימינה ולא שמאלה ולא כמו שנוהגים הרבה שלא יודעים האמת והמציאות! ועוד יותר שלא רק מקום הקודש שם הוא! אלא בפועל יש עדיין שרידות מעצם בנין בית המקדש שם למטה שיש המזבח והעזרות שהיו שם, ויכולין כבר עכשיו לתקן המזבח ההרוס! ולהקריב הקרבנות צבור שבאים גם בטומאה כשרוב הציבור הם טמיאים והיום הם כולם טמיאים! ואוי לנו שאין אנו רוצים להקריב הקרבנות חובה שאנו חייבים להקריב בכל יום ויום! וגם המוספים כהלכתם! וגם הערביים יתנו לנו להקריב קרבנותינו מה שאנו חייבים וגם הקרבן פסח! ולמה אנו שותקים מלתבוע עלבון המקדש! וחרבנו! ולמה אין אנו מקריבים הקרבנות שאנו חייבים להקריבם! ויכולים להקריבם! ופעםאמרתי לתרץ מה שרש"י הקשה היאך יכולים לבנות בית המקדש ביו"ט או בלילה? שעל כן תיקן ריוב"ז לאסור החדש כל יום הנף, הרי בנין בית המקדש אינו דוחה יו"ט? וגם אין בונים בלילה? ור"ל שרק יתנו הממשלה רשות לנו לבנות בית המקדש, וכבר יש בית המקדש על מכונו, וגם המזבח שם נמצא ולא צריך רק קצת לשפצו ולהחליקו, ואולי אז בימיו של רבן יוחנן בן זכאי ידעו שהכל עדיין בתיקונו הגמור, ולא צריך כלום רק לתת רשות לבנות ואז יבנו, היינו יפרצו כל הסביב של המקדש, והמקדש יהיה לנו ממה שהיה לפני זה, ולא שיבנו בית המקדש בלילה, רק יסירו כל מה שבנו הגוים סביב ועל המקדש. והבן  ועיין?

ניחוש

"לא תנחשו ולא תעונינו", הנה אתמול בלילה שמענו סיפור מיהודי תמים שנשבר הפלטה של המצבה החדשה שרצה לשקם מצבה של צדיק מאלג'יר שקבור בהר הזיתים, ואל תשאל מה היה שם! למה נשברה!  סימן שהצדיק אינו רוצה שיחלפו לו המצבה! שרצה להדביק פלטה חדשה ובדיוק כל  מה שהיה כתוב על האבן או על הפלטה הישנה בלי שום הבדל וחילוק! אולי טעות אחת היתה שם ורצו לתקנו! ועוד אחד קם ואמר שנפש הצדיק הוא על האבן מלמעלה ועל כן לא רוצה שיחליפו לא האבן או הפלטה! ועניתי שמעולם מתקנים ומחדשים מצבות, ולא שמענו שזה נגד רצון הנפטר! או הצדיק שקבור שם! ולמחרת אמרתי לו למה אתה כזה מדמיין ענינים שזה לא על פי תורה רק דמיונות ולמה לא תתן לו לחדש המצבה! ענה לי שרק בדרך זה החזיק כלל ישראל מעמד, ולפי השקפה שלי לא נשאר אחד מכולם ולא היה כלל ישראל עוד! אמרתי לו אתה יודע למה! לפי שמי שאומר לענין ועל פי שכל אין לו שומעים! ומי שאומר שטותים ורעיונות בלי שכל, רק לפי הדמיון הטפשי של אשה זקינה בלי דעת ושכל לזה יש שומעים! ומקבלים דבריו! ולזה שאמר כהלכה מבזים אותו, עד כדי כך שקשה לצעיר לעמוד נגד כל הבזיונות! ואם היו נוהגים כבוד למי ששומר התורה כהלכה, ולא כפי הטפשים! היו הרבה מחליטים לשמור התורה כהלכה והיה כלל ישראל מאלו ששומרים התורה כהלכה! ורק לפי שאלו הנואמים דבריהם בלי שכל והגיון הם המתגברים והמפצפצים פיהם לכל האורך והרוחב בלי שום פחד עם דיבור קשה כזה! כאילו הוא יודע בודאי שזהו הנכון! בזמן שלא יודע כלום! ויותר מזה  שהוא יודע שאינו יודע! ויודע שדבריו הם רק כחלומות בהקיץ! ועכ"ז הוא מהדר להחדיר השטותים בהעם, שדבריו! ורק דבריו! יתקבלו להעם! ושכן יעשו ושכן ינהגו ושכן יהיה אח"כ ההלכה בישראל! ויראה אח"כ היאך כלל ישראל החזיקו מעמד רק מהטיפשים הללו!  ובזה הוכיח את עצמו וכל בני ישראל! שזהו דרך של התורה הקדושה! והרי אין לך טיפשות גדול יותר מזה! לפי שאחד שאומר כהלכה וכענין שקול יותר ממאה מליון שלא מדברים לענין! וכל הרוח שהגדיל לעשות ושכן ינהגו ושכן יהיה ההלכה! הכל בכל מכל כל! הרוח של הבל פיו של זה  שמקרין אור האמת של התורה הקדושה יפצה את  כולם! שאין להם שום שחר! וענין ותוקף! וכולם תלוים באויר וברוח של מי שאינו יודע כלום! ולא רוצה לדעת כלום! ואם היסוד לא שוה כלום! כמו כן כל הבנין שעליו בנו כל הבנין הגדול הזה!  לא שוה כלום! וכמ"ש: "שפת אמת תיכון לעד! ועד ארגיעה לשון שקר! וכמו שאחז"ל: שקר אין לו רגלים! וקושטא קאי!" וממש לא הבנתי! וכי הם חושבים שהם יכולים לחדש תורה חדשה והלכות חדשות ודת חדש ויקרא שמו בישראל! תורה! לא! זה לא הולך כך! לא תהא תורה אחרת מאת הבורא ית"ש! וכולם יצטרכו להודות ולהתוודות, על השקר שאחזו בה! ועל זה שעזבו התורה שהיא המקור חיים לכל הבריאה כולה! והלכו להם לחצוב להם בארות אשר לא יכילו מימיו!  ואין להם שום תוכן ושום אמת! רק כולו דמיונות והבלים וחלומות ושטותים ורעיונות שחשב להמציא תורו'ת וחידושים, בלי שום מקור של אמת ותורה! ועיין?

מעין זה מה שראיתי עכשיו מרב גדול שפסק שיש לשום תכלת בציצית כיון שזה 80% שזהו התכלת האמיתי מה שיש לנו היום, וע"כ מצד ספיקא דאורייתא לחומרא חייב לשום התכלת בבגדו, ואח"כ בשם אותו רב כתב אחר זה שהרב לא מקיים המצוה של תכלת בציצית רק משבת לשבת, לפי שלא להוציא לעז על אלו שלא שמים התכלת בבגדם! ממש ל"ה לפני שניה פסק שחייב מהתורה לשום התכלת! ושניה אחר זה כותב שלא שם התכלת בטליתו של כל ימות החול! ורק לטלית של שבת שם התכלת,  וכל ימיו הרי הוא עובר על איסור תורה! שמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים המצוה של תכלת! והרב עושה כמו מין צחוק מהתורה חלילה וחלילה! ועיין?

בספר אבן ספיר  ראיתי שמביא שם מדרש משיר השירים א, פ"ו, עה"פ: "אל תראוני שאני שחרחורת",שכנסת ישראל משיבה לאומות העולם, שזהו ההבדל בין בנ"י להאומות, שהם בטבע עובדי ע"ז, אבל בבנ"י זה היה רק מקרה, ע"ש שכתב: "עד שאתם במעי אמכם! עבדת עבודת כוכבים! כיצד? בזמן שהאשה מתעברת נכנסת היא ובנה לבית עבודת כוכבים! ע"ש, משמע מכאן שאמא היהודיה היא לא נכנסה לבית העבודה זרה! שאם היא נכנסת ומתפללת בבית העבודה זרה!  הרי בנה כבן של גויה! ולא על זה דברו חז"ל! ואולי זהו כעין שאחז"ל שהנשים לא נתנו זהב להעגל! והנשים של בית ישראל! אינן הולכות לבית עבודה זרה! כך שבנה אינו גוי בטבע! רק יכול במקרה חלילה וחלילה להקרא שהבן נכשל בעוון של עבודה זרה! אבל כל זמן שאמו מתפללת להקב"ה שבנה יהיה צדיק! וקדוש! ותלמיד חכם! זה יעזור לו שהוא לא יהיה בן של עובד עבודה זרה בטבע! חלילה רק במקרה! והבן ועיין?

בספר עבודת הלוים ראיתי המבוא מהרב הצדיק ר' אהרון סורסקי שליט"א כמה יהודי זה הועיל בסדרותיו וספריו שיש לו עט סופר מהיר במלאכתו מלאכת הקודש להפליא פלאי פלאים כמה הוא זכה וזיכה ויזכה הדורות באמרותיו הטהורות! צריכים לברך ולאחל להאי גברא רבה שיזכה לאריכת ימים ושנים טובים ויוסיף כהנה וכהנה להחדיר היראת שמים והצדקות וחסידות בלבות צאן קדשים והמוני בית ישראל לנצח! שהקב"ה יברך אותו בכל מילי דמיטיב וחייבים אנו להכיר טובה גדולה להאי גברא רבא וכמו כן לדעת מנין שאף הרוח הקודש שלו! מאפוא זה בא לכל העולם כולו! אם לא מרבותיו הקדושים והטהורים הצדיקים זי"ע ועכ"י! וכמה חשוב וגדול ענין זה שזוכים להסתופף בצל הקדושים וליהנות מזיו השכינה ששורה על הצדיקים עד כדי כך שיש בזה להטפיח לכל הדורות מלא חפנים של תורה ויראת שמים ומדות טובות ושמירת המצוות וכו' וכו',

שם ראיתי מה שכתב משמו של הרה"צ ר' משה מאיר הלוי ראזנשטיין זצ"ל, בראשית דבוק הוא שכל החיים של של כל הבריאה זהו רק להיות דבוק להקב"ה ע"ש, וכן מה שאמר עה"פ: "והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום וגו', ויאמר א' יהי אור ויהי אור"! שכל העולם כולו הוא כולו מלא ארציות שהארציות הוא מלא תוהו ובוהו וחושך! ואי אפשר לבן אדם להתגבר על כל הרע הגדול הנורא הזה רק עי"ז שהקב"ה אמר יהי אור! ורק עי"ז יכול בן אדם להגיע ל:ויהי אור! שהוא יכול להיות המצב ושייכות וחלק מהאור והטוב! ואם כן עליו לדעת כמה הוא שייך לזה שהקב"ה אמר ויהי אור! והבנתי שר"ל שאין אור אלא תורה, וכמה שהאדם כלול ודבוק ומחובר ושקוע רק בתורה אור, רק כך הוא פרוש ומובדל מהרע והחושך! ועיין?

וכן אמר עה"פ: "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו", שרק אם הקול זך ונקי בלי שום תערובת רע רק אז זהו הקול יעקב! אבל אם מעורב בהקול גם הידים של עשו אין זה קולו של יעקב! ואם יש לו נגיעות או פניות או עבירות חלילה וחלילה! או כסף לא כשר אז הקול תורה שלו זה לא קול יעקב! לפי שהקול יעקב הוא קול זך ונקי הבל שאין בו חטא! וכמו שאחז"ל על הבל פיהם של תשב"ר שעל זה העול קיים! לפי שזה הבל שאין בו חטא! והוספתי מההסבר שלי בהווארטי"ן הללו מה שהבנתי משם! ומאוד התלהבתי מהמבוא! ומהספר בכללות ופרטות ע"ש!

שם בגוף הספר בדף ו, בפרשת לך לך פירש מאמר חז"ל שאמרו: "אין מזל לישראל, וכן הכל תלוי במזל", שהם סותרים זה את זה? וכתב שם לחלק בין מי שעובד השי"ת למעלה מהטבע, למי שעובד השי"ת בהטבע, וקצת קשה לי על פשט זה, לפי שרבא אמר: "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא, אלא במזלא תליא מילתא, והראיה שרב חסדא ורבה תרוייהו צדיקי גמירי הוו, ורבה חי שלשים שנה והיה עני ורב חסדא חי תשעים שנה והיה עשיר", וקשה לפרש ולומר על רבה ורב חסדא שעבדו השי"ת רק על פי הטבע ולא למעלה מהטבע! ורבא קראם צדיקי גמירי! ועוד שאם כן זה כן תלוי בזכות! שאם יעבוד השי"ת יותר מזה! יהיה לו כל טוב! אבל עכשיו ראיתי בתוס' במסכת שבת דף קנו. בד"ה אין מזל לישראל וכו' ע"ש, כתב כעין זה ואולי הרב ז"ל סמך על מה שכתבו בתוס' שם, או בדומה לזה?והבן  ועיין?

בספר בקדושה ובגבורה בדף 48 מביא מרב אלתר שנור הי"ד שבעצמו החליף שמו לישראל דוב איצינגר או של"ה מה כוונתו בשם זה ע"ש, עכ"פ כתב שם על חודש כסלו שזה כוס ישועות לישראל ול"ה למה? ואולי ר"ל לפי שהמלה כסלו כתב עם אות יו"ד ולא כמו שכתוב שם בלי האות יו"ד, ועיין? והרי זה כמו המלה כוס והאות י' להמלה י'שועות, והאות ל' להמלה ל'ישראל,  וכתב שם שברכה בכל שהוא, ויש לברך ברכה בנשפך לתוך הכוס אפילו רק משהו, ומסביר שעל ידי הנס שעבר, יש בכוחו להמחיש ישועות לעתיד ע"ש,  כעין זה מבאר שם, ע"ש, ול"ה  מ"ק?  והיות שיש לפרש שרק רצה לעורר ישועות לכלל ישראל שהיו אז בצרה גדולה, ועל כן לא קשה אם זה לא כל כך מובן, אבל לעצם הדבר ר"ל שזה יש לומר כמעט בכל חודש ובכל נס ע"י הנס שהיה פעם בחודש זה לפני כמה שנים יש בו לעורר ישועות על לעתיד, וכמו שאחז"ל [תענית כט.], על חודש אדר וניסן: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ופרש"י ז"ל שם: "ימי נסים היו לישראל, פורים ופסח", ולענ"ד יש לפרש כך בק"ו וכ"ש גם  על חודש סיון!  ואולי גם על תשרי ומה בדיוק תפס על חודש כסליו? כיון ששמו כסלו? ואולי ר"ל שדייקא בחודש כסליו יש דבר מענין שאין בכל שאר ימים טובים. שיש הבדל בין עצם קיום המצוה, של הדלקת נר של חנוכה, על ידי זה שידליק  נר אחד לכל בני ביתו, ויש לומר שבית גדול מלא של כמה וכמה בעלי בתים שיכולים לצאת ידי חובתם להדליק נר חנוכה, בנר אחד משותף עם כולם, שידליק בפתח של הבנין, וכולם יוצאים ידי חובתם! ולעומת זה יש הידור של נר לכל אחד ואחד! ויותר מזה הידור של מהדרין מן המהדרין! שמדליק גם לכל אחד נר, וגם שמוסיף בכל יום עוד נר, שאם יש שם עשרה דיירים מדליקים שמונים נירות בליל ח' של חנוכה, וא"כ רואים שאם אין לו רק משהו חל כבר הברכה של החודש כסליו שבו צריך להדליק נר בברכה לפירסום הנס! ועיין?

בספר גאולת ישראל מהרב אדלר בדף כג  שם הקשה מה שאחז"ל שלא נתבטל מה שהקב"ה הבטיח טובה רק בזמן החרבן על חיוב תוכחה ע"ש שקשה ממה שאחז"ל שבנ"י היו ראוים להעשות להם נס בזמן עזרא, ורק שהחטא גרם ולא זכו לנס, ועלו לארץ ישראל מבבל בדרך טבע ולא על ידי נס, ע"ש שכו"כ הקשו על זה, שזה סתירה זל"ז? וממש ל"ה מה קשה בכלל? לפי שרק הבטחה לא יתבטל, ולא היה הבטחה שיעשה להם נס, רק שיבואו פעם ב' לארץ ישראל, ולמעשה באו מבבל לארץ ישראל בפעם הב',  ורק באו בדרך הטבע ולא על ידי נס, ואם היו זוכים היו זוכים לנס! ולנס לא זכו! אבל לא היה הבטחה שיעשה להם נס, וגם לא היה אמירה מהקב"ה שיעשה להם אז נס, והאמירה של הקב"ה היתה רק שיבואו פעם הב' לארץ ישראל, ובאו, ונתקיים מה שהקב"ה אמר שיבואו, ועיין?

והרי כעין זה היו יכולים להקשות שהקב"ה הבטיח לתת לבני ישראל את ארץ כנען, ואמר זה לבנ"י במצרים שיתן להם ארץ כנען, ולמעשה חטאו ומתו במדבר, ולא זכו לקבל את ארץ כנען ולא נכנסו לתוכה! וכן טענו הרשעים דתן ואבירם: "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו", ופרש"י שם שאמרת לנו: "במדבר הזה יתמו ושם ימותו"! ולמה על זה לא שאלו! רק יש לפרש שאחר מ' שנה שנכנסו בנ"י לארץ כנען, ירשו הארץ מאבותיהם שהיו יוצאי מצרים! נמצא שיוצאי מצרים קבלו הארץ! או יש לפרש שזה היה תנאי קודם למעשה שרק אם מקבלים התורה ושומרים התורה זוכים להיכנס לארץ ישראל! וכמו כן יש לפרש על באי הארץ בזמן עזרא! והבן ועיין?

שם בספר הנ"ל לא עיינתי מספיק רק רציתי להעיר אם לא טעיתי ויש לעיין על זה טוב! שמי אומר שאם הגוים שנולדו מתערובות נכריות, שנשאו היהודים נשים נכריות, והן ילדו להם בנים,

[שזה היה בגלות בבל, ובזמן עזרא הסופר שטרח להוציא הפסולים לקהל, מתוך קהל ה', וכן בבבל ניקה כל הפסולים לקהל ה',  עד כדי כך שאחז"ל שבני בבל היו מיוחסים יותר מבני ארץ ישראל! גם אחר כמה מאות שנים אחר חרבן הבית מקדש השני! שזה היה כבר אחר עזרא הסופר,  יותר משש מאות שנים!],

ואם הם  רצו להתגייר מי אומר שלא היו מקבלים אותם לגרים? רק הם נהלו בית רגיל ככל בית ישראל! וכאילו הם בניו! וזה היה בכל שבט ושבט! ועוד מעט יהיה כהן הגדול גוי גמור! לפי שגם משבט הכוהנים היו כך! ולמעשה בניהם היו גוים גמורים! בינתיים שעדיין לא התגיירו! והיאך יתיחסו להם כמו שהיו כהנים! או ככל שאר בני ישראל המיוחסים כל אחד ואחד לבית אבותיו, שהם שנים עשר שבטי בני יעקב! ואולי אין הכי  נמי, אם רצו להתגייר ולהיות כגר גמור, ובמקום הגרים, ולא במקום השבטים שכל אחד חנה במקומו המיוחד לשבטו! ויש להם נחלה ויורשים קרובותיהם עד אביהם הראשון של י"ב בני יעקב! שהם ראובן שמעון ולוי וגו', אולי היה מקבלים אותם? ואולי קבלו אותם להיות גרים? ואולי לא רצו להתגייר? ורק רצו להיות עם אמם ככל שאר הגוים! והבן ועיין? שאולי כתוב מפורש שלא קבלו אותם לגרים בכל אופן? ובכל מצב! ועיין טוב על זה! והבן?

בספר מצודת דוד מהרדב"ז ז"ל מצוה כ"ג כתב לפי הפשט, למה חייב במצות כיבוד לזקן ואינו ת"ח לפי שראה הרבה נפלאות בחייו ומכיר הקב"ה ע"ש ול"ה כל כך? לפי שלענ"ד סברא זו אחז"ל במס' קידושין, למה יש לכבד ולהדר לגוי שהוא גם זקן, ולא על יהודי שזקן? ולענ"ד הטעם לכבד זקן יהודי שמדובר שאינו בעל עבירה ח"ו! שלבעל עבירה אפילו אם הוא ת"ח לא חייבים לכבדו!  וכמש"ש, וא"כ הוא יהודי זקן שבמשך שנות חייו קיים הרבה הרבה מצוות! והוא כמו כלי קודש! וכלי של הקדש! וכמו ספר תורה! שכבר עבר הרבה יותר מרוב שנותיו בלי חטא ועון, ונוסף לזה קיים הרבה מצות עשה! ועל זה יש חיוב לכבדו וכמ"ש: "כי מכבדי אכבד"! ויהודי זה ששמר כל התורה כל ימי חייו! הרי הוא כיבד להקב"ה הרבה! ויש חיוב לכבדו! ולא צריך להגיע להטעם שאחז"ל על זקן וגוי! והבן! ועיין?

סגולות

מה שאומרים בשם ר"ח ולאז'ין ז"ל שאם יחשוב על הקב"ה שאין עוד מלבדו ויתבטל כל כולו להקב"ה שאין שום כח בעולם מלבדו ית"ש וכו' וכו' אז יתבטל מעליו כל הדינין וינצל מכל רע שלא יוכלו לשלוט עליו להרע לו, משהו כעין זה, וזה ידוע בפי ההמון ממנו ז"ל, ומעוד צדיקים ז"ל, וראיתי שרח"ו ז"ל למד זה מהגמרא שעל ר"ח אמרו שרב זכותיה, וידעו האמוראים שר"ח  לא יענש ויבטל השד ע"ש, ול"ה מנין לפרש שהפשט שרב זכותיה היינו שתמיד חי עם האין מלבדו, כלומר:  הוא, ר' חנינא היה חי כך, אבל שאר אמוראים, מה?  לא! ועל כן הם חששו מהשד שלא יוזקו! אבל רק הוא אין לו ממה לחשוש! וזה נלענ"ד ממש מצחיק! סליחה שאני אומר את זה!  ואם אסור לאמרו אני לא אומר! אבל אם חייבים לברר האמת והנכון ולא להמציא תורות ולעשות מזה תורה! וכאילו שזה  כמו תורה מן השמים! אז רציתי שיעיינו בזה ולא סתם להגיד אותו סגולה! והיינו שלענ"ד לא רק הגרי"ז מבריסק עשה אותו עצה וניצל מהשואה! לפי שלענ"ד מוכרח לומר שהיו כמה מאות יהודים ומהסתם הרבה יותר שעשו הסגולה הזה של ר"ח ולאז'ינר זצ"ל ונעביך נעביך נעביך מתו ונחנקו ונהרגו ונשחטו ע"י הנאצים הארורים הרשעים ימח  שמם וזכרם לעד ולנצח נצחים!  וכי ר"ע או ר"ח ב"ת לא היו חיים עם האין עוד מלבדו כמו ר"ח או כמו הגרי"ז וכי שייך לפרש כן! או שאר האמוראים שפחדו מהמזיק ההוא שהיה שם בבית המדרש! וכי היהודי הפשוט הזה, שר"ח למד עמו הסגולה של רח"ו ז"ל ואותו היהודי היה חי אז עם האין עוד מלבדו יותר מכל האמוראים של החז"ל הקדושים שהיו שם בבית מדרשו של אביי! או של מי שהיה אז שם! הלא לפי רח"ו שמשם לומדים מהסגולה הזה! מוכרח לומר שהם ידעו מהסגולה הזה! והיאך זה שלא יכלו לעשות הסגולה והיו חייבים להערים כל כך על ר"ח וגם הוא פחד מהשד וכמעט שהיה מסתכן או שאבד כל זכיותיו או הרבה מהם, בזמן שאין לו ולא להם בכלל ממה לפחד!  שהרי הוא והם היו חי עם ה"אין עוד מלבדו", לא פחות מהיהודי הפשוט ההוא! שחי עם זה כמה דקות או כמה שעות! וניצל מהם! וכי הם לא יכלו להתעמק כמה שעות בה"אין עוד מלבדו", כמו יהודי הפשוט הזה ולהינצל עי"ז מהשד הנורא ההוא! לענ"ד לא ניתן בכלל לומר או לחשוב כעין זה על החז"ל ח"ו!

הסגולה הזה לא היה סוד בזמן השואה!  ידעו כבר מזה אלפים ורבבות מיהודים בני תורה ובלי ספק השתמשו בזה לאלפים ולרבבות פעמים בלי סוף דבר כזה היה הולך מפה לפה ומאיש לאיש ומאשה לאשה, כמו אויר לנשימה בזמן של השואה!  והיו משתמשים בזה במליונים בלי שום ספק לענ"ד כל חסיד יודע הסגולה לומר: "לוי יצחק בן שרה סושא", כסגולה להינצל מכל הרשעים והעלילות! וכי לא עשו או אמרו הסגולה בזמן של השואה מליוני יהודים ומליוני פעם! וזה לא עזר להם והם מתו כמו הזבובים ועוד יותר מהם ר"ל!  ואני יכול לומר בעצמי שאני בטוח שהסגולה ההוא היה בשימוש אצל רבבות מיהודים וזה לא עזר להם לכלום! שלא יוזקו מהרשעים ההם ימש"ו! זה הועיל לו שהיה מאמין בהקב"ה וקיים המצוה של אמונה בהקב"ה! ויש לו על זה הרבה שכר לעולם הבא! ואולי גם קבל עליו הדין באהבה, אולי?  וח"ו לא קרא תגר כלפי מעלה ח"ו!  שעשה הסגולה וזה לא עזר לו להינצל מהם, וידעו שזו סגולה ככל הסגולות, שאין על זה שום הבטחה ברורה! וזה לא ממש תורה מן השמים! זה רק וואר"ט שרח"ו אמר והמציא והקב"ה רצון יראיו יעשה! ושמע בקול של ר"ח, ובקול של רח"ו ועזר להרבה יהודים ולהרבה צדיקים שינצלו מהרשעים הארורים ההם ימש"ו,  אבל זה לא אומר שזהו הפשט שם בהגמרא! או שזה מוכרח להיות כך! ועיין טוב על זה לענ"ד? וכי כל מי שנדב חי רוט"ל לציון של רשב"י נעזר במה שבקש! היו אלו שנושעו, ומהסתם יש הרבה יותר שלא נושעו, ואני הקטן בתוכם!  וזה בדיוק כמו זה!  כנלענ"ד, וצ"ע אם זה נכון מה שכתבתי כאן,  ועיין?

פאות

יש אומרים שיש הידור בזה שלא נוגע בשערות של הפיאות, אפילו כשהם ארוכים וכן מתירים לסרוק הפיאות, בזמן שממש ההיפוך הוא הנכון, שיש הידור לא לסרוק הפיאות כדי לא לעקור אפילו לא שער אחת מהפאות שי"א שיש בזה איסור תורה ממש! וכ"ש בשתי שערות שזה ממש איסור תורה וצ"ע אם זה מצטרף אפילו לאחר זמן שלכאורה למה שלא יצטרף וכי אם יעקור כל היום שער אחת בכל פעם וכי לא עבר עבירה! וא"כ גם אם עקר רק שער אחת היום ואחר כמה שנים עוד שער אחת הרי כבר עקר שתי שערות! וזה ממש נורא והרבה הקפידו על זה ולא הבנתי כל כך מהו ההיתר בזה ועיין? ונראה שהגאון רעק"א לא קיבל מה שחתנו הגאון החת"ס ר"ל שזה מותר בלי שום פיקפוק! ע"ש וכמו כן כל שהשערות של הפיאות הם ארוכים יותר, יותר ויותר שכיח לעקור השערות, וכל שהם קצרים יותר לא יבוא לעקור השערות של הפיאות! ועל כן לענ"ד יש חיוב ועכ"פ הידור גדול במצות פיאות, לא לגדל השערות ארוכים כדי שלא יבוא לאיסור תורה של עקירת השער של הפיאות! ועיין והבן!

רב

אחז"ל אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיו, ואם אינו דומה למלאך ה' לא יבקש תורה ממנו, ורבים מקשים וכי הם יודעים היאך נראה מלאך ה'? ויש על זה כמה וכמה מיני תירוצים דוחקים לענ"ד, שבכלל לא נכון ולא אמת ולא ישר ולא עם שכל ולא עם לב, ובכלל הקשיא מעיקרא לא קשה כלום, שחז"ל אמרו אם הרב צדיק, ואינו חוטא, וכמו מלאך ה' שאינו חוטא, אז תורה יבקשו מפיו, ואם הרב חוטא, אע"פ שהוא יודע טוב הלימוד, אז לא לומדים ממנו התורה! וכן אחז"ל שם במס' מו"ק שא' היה ת"ח גדול וסני שמעיה, ולא ידעו אם לנדותו או לא? כיון שהיו צריכים לתורתו ללמוד ממנו, ואחז"ל שלא לומדים תורה מת"ח שאינו נוהג כשורה! וע"כ נידהו ולא ויתרו לו על הנידו!

שבת

אם יש לפרש שבכלל מה שאחז"ל כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו, שבכלל זה כולל גם מה שאחז"ל במסכת שבת דף קי"ז: "אר"ח לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, לאלתר! ע"ש ועיין במשנה ברורה או"ח סימן ר"נ בבה"ל בתחלת הסימן שמאריך בזה אם יש חיוב גם לפני קריאת שמע, ורוצה לחלק בין בזמן מרה שאז לא היה עדיין חיוב ק"ש כל יום, וע"כ תיכף בבוקר היה חייב להכין לשבת, משא"כ אח"כ יש חיוב של תדיר קודם, ועוד שגם עד ג' שעות ביום נקרא בבוקר ע"ש! ולענ"ד ר"ח בא לומר לנו! ולמד משם לנו! שלנו! יש כבר חיוב ק"ש ותפלה ותדיר קודם, מ"מ כאן יש חיוב! לכל אחד בכל זמן ובכל דור לקום ביום ששי בהשכמה בעלות השחר! להכין לכבוד שבת קודש! ואם כל אחד היה עושה כן היה כבוד גדול לשבת קודש והיה נבלע בתוך הדם והלב והאיברים גדולת כבוד השבת ולא היה באים אח"כ חלילה לחלל השבת קודש! שכבר מקטנותו כל כך נבלע בדמיו גדות קדושת שבת שחייבים כבר בהשכמה כל אחד לקום להכין לכבוד שבת קודש! ולכבוד שבת מלכתא! וכמדומני שראיתי בספר נפש שמשון של הרב פינקוס זצ"ל שכתב שם שמי לא רוצה מחילת עונות כך בלי שום דיון ועיון רק כך בקלות מחל לך מחל לך מחל לך! ויש לכל אחד האופציה לקבל זה! אם ישמור שבת כהלכתו! וכהלכתו כולל כל מה שיש בהלכות שבת! ועל כן לענ "ד שגם זה בכלל הכהלכתו! ואם ישן ביום ששי ולא מרגיש מה שיש חיוב לקום בראש השנה שהיום יש אנשים שגם בראש השנה יכול לישן טוב טוב וגם אני נעביך כך! אבל פעם היה פחד בלבבות! ומי היה יכול לישן! וכתוב: "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי"! ואחד אמרשראש השנה הוא לא דוב! ומה כל הרעש! ואמר לו רח"ו זצ"ל שזה הרבה יותר מדוב, לפי שדוד המלך אמר גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך ולא פחד מגלית והלך לקראתם ללחום עמם! אבל מפחד הדין של הקב"ה פחד מאוד מאוד! והיאך אנו יכולין לישן בראש השנה שדנין אז אותנו ממש לחיים ןלמות! ואחז"ל כיון שספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני הקב"ה לא יכולים לומר הלל בראש השנה וביוכ"פ והיאך זה שאנו היינו יכולין לומר הלל גם בראש השנה וגם ביוכ"פ רק תגיד לי לומר הלל ואגיד גם הלל! אוי לי על מה שהגעתי למצב כזה1 אבל כך זה אם לא מרגישים באימת הדין חלילה וחלילה! ואם מרגיש טוב ומפחד הרבה אז קם ביום ששי בבוקר לכבוד שבת קודש ומכין מה שיכול להכין לכבוד שבת קודש ויש רעש בכל העיר שמגיע שבת ושבת הוא יום קדוש ונורא שאי אפשר להשיגו! וכל כך חשוב השבת יותר מראש השנה ויום כיפור! ואם בראש השנה לא יכול לישן כ"ש בערב שבת שלא יכול לישן! כדי שיזכה למחילת עוונות על ידי זה שיזכה להפייס של: "שמירת שבת כהלכתה", כך בלי שום עיון ודיון!  ומי שלא מפחד כלל! יכול לישן טוב טוב! גם בראש השנה יכול לישן וגם ביוכ"פ! הנה ביוכ"פ יש שישינים כדי שיהיו יכולים לצום ולקיים מצות היום! אבל לא מזה אני מדבר רק ממי שישן ואין לו שום פחד מאימת הדין! וזה שישן כדי לקיים מצות היום ויש בלבו פחד גדול מהקב"ה ומאימת דינו! זה לא נקרא שישן לענינינו, ועיין?

שבת

מחמר

אם אחד הולך ברחוב ועל ידי זה עף העוף עם אוכל בפיה אם עי"ז הוציא מרה"ר לרה"י אם יש על זה איסור של מחמר, ואם יש למה אמרו רק על בהמה ועגלה כשזה שכיח הרבה וקל יותר לעבור עליו! ויש להזהיר על זה! ואולי פעם היה שכיח יותר הבהמה עם העגלה בחוץ ממהשיש להעוף האוכל ועף למעלה אבל זה לא נלענ"ד נכון, ואולי לא חשבו זה לשיעור וצ"ע למה לא? שלמה לא נאמר שהשיעור הוא לפי העוף! וזה השיעור שלו! וכן י"ל שאולי יעלה למעלה על החבל ולא על הגג וכדומה שהוא רה"י רק מקום פטור, א"כ י"ל כן גם על הבהמה, שלא ידע שילך ד' אמות, ואולי לא ילך רק אמה אחת? ולמה על בהמה כתוב שצריך להזהר מזה, ועל עוף לא ראיתי! ועיין?

אתמול חשבתי על זה היום ערב שבת קודש פרשת תצוה תשעט א"ל בני הבחור החשוב אברהם שלמה ני"ו,  או היום או אתמול ראה עלון שמעורר ומדבר על זה ועיין?

ונלענ"ד שאין מחמר בעושה להנאתה, וכמו שמותר להעמיד בהמה על העשב שתאכל משם, שזוהי הנאתה ונייח שלה! ה"נ העוף מעלה הלחם להנאתה ולא עבורך! וזה מותר לך לגרום לה לעשות בשבת, ורק מה שהיא עושות עבור אחרים לישא משא אפילו רק האוכף שעליה הוי משא שזה לא להנאתה, אבל מה שזה שמירתה מותר, וכן בגד לחממה מותר שזה הנאתה ועיין? ואני חושב שזה פשוט מאוד ונכון אבל לא למדתי ואיני יודע ועל כן יש לעיין על זה?

מעמר

ראיתי מביאים מאג"מ ח"ד סי' עג בסופו שאין בזה מעמר ומסיים המביאו שצ"ע בדבריו מהו כוונתו למה אין בזה משום מעמר? והיינו שלא הבינו טוב ההבדל בין זה לזה ועיין?

מכת שחין

הרגשתי השבוע נורא! ממש שורף בקרבי! מכף רגל עד קודקדי!  וראיתי היאך שממש מכף רגלי עד קודקדי אין בו מתום! וכל כולו שלי היה לקוי משחין כזה נורא! וזה היה מאלרגיה שאכלתי דבר לא טרי! והיה לי כמה ימים אש נורא בבשרי וכל גופי פחד נורא והתחלתי להרגיש מה היה שם בהמצריים במכת שחין! שהתורה הקדושה מאיימת עלינו: "יככה ה' בשחים מצרים, וגו'  אשר לא תוכל להרפא"! ופעמיים כתוב שם ממכת שחין בהתוכחה של פ' כי תבוא ע"ש! ופעם אמרתי שמכת שחין מצד אחד היה המכה הכי חשוב והכי חזק שזה נשאר עמו ועמם לעולם ועד! ועד יום מותו לא נרפא מזה! שזה ממש נורא נוראות! כמה שזה שורף וכואב השם ירחם! וכמ"ש רש"י בפרשת אמור בהמום של גרב וילפת ע"ש,  ודוד המלך בתהלים אמר אל תהרגם פן ישכחו עמי, שאם מת הלך לו ונשכח הצער שקבל הרשע שעשה רע! אבל זה רואה ומרגיש תמיד המכה! וכולם רואים הצער והעונש שקבל על זה שהרע לעשות! ולענ"ד שעל כן רק במכת שחין היו הקב"ה עם משה ועם אהרון בהבאת המכה עליהן, להורות ולהראות ולהזהיר שאסור לזלזל בת"ח ונביא וכהן וצדיק וקדוש ה'!  ורש"י כתב בפ' וירא שהגדול הולך באמצע, ולאמצעי  אמר אברהם: "אל נא תעבור מעל עבדך" וגו',  וממילא כולם כבר לא יעברו שהם כפופים לו, ואם כן אם מכת שחין היא האמצעי, לפי שהיה י"א מכות, עשרה במצרים וא' על הים, ומכת שחין הששי, בדיוק האמצעי! להורות לכל העולם על כבוד הת"ח שהקיש הקב"ה כבודם לכבודו ית"ש! שכבוד הרב יותר מכבוד האב ועל האב כתוב שהקיש כבודם לכבודו, כ"ש לכבוד הרב, ואחז"ל שהקב"ה הקפיד על כבוד הנביא יותר מעל כבודו! שירבעם עומד ומקריב לע"ז ולא יבש ידו, ורק שלח ידו לפגוע בנביא ה',  מיד יבש ידו! ועל כן זוהי המכה האמצעי! ללמד לכל הדורות שכולם יראו ויפחדו מענין זה של כבוד התורה וכבוד שמים וכבוד הקב"ה וכבוד יריאיו וכבוד התלמידי חכמים!

ורציתי לומר אם מותר שמהסתם היה המכה של השחין בכל מצרי ומצרי  לפי מה שעבר עבירה! וכעין שאחז"ל על הטביעה בים סוף שהיה לכל אחד כפי רשעו שהרשיע! כמו כן לענ"ד יש לומר במכת שחין! שלמשל, אם המצרי הכה על הכתף של יהודי בשבט וכמו שמראים לנו בתמונת של הגדה לליל הסדר של פסח! אם כן יש לשער שהצורה של השחין היה לו על הגב בדיוק כמו הצורה של השבט שבו הכה את יהודי! וכולם ראו בזה השגחת הקב"ה שלא על חנם קבל השחין! וכמה שזה חמור להכות יהודי או לצערו!  וכן כל מצרי ומצרי לפי מה שעבר כך קבל השחין! והכל היה בצורה נפלאה ומדויקת כזו!  שכולם ראו השגחת הקב"ה על כל אחד ואחד! וכך זה נשאר לו לעולם ועד עד יום מותו! וכמה שזה שורף אוי ווי ווי! ואני בכלל לא מבין היאך הם סבלו מזה להשאר חי ולהמשיך החיים כהרגיל לפני זה! ואולי גם זה בכלל שהקב"ה נותן כחל הרשעים שבגיהנם שיוכלו לסבול הצרות שכמו שאי אפשר לקבל התענוג והשכר שהקב"ה נותן להצדיקים בגן עדן! רק הקב"ה נותן להם כח לקבל השכר והתענוג הנפלאה ההוא! כמו כן להיפוך הרשעים ימח שמם וזכרם בגיהנם מקבלים עונש חמור כזה שאי אפשר לסובלם וזה ממש בלתי אפשרי להשאר בחיים ולסבול כל כך! רק הקב"ה נתן להם חיות שיוכלו לקבל העונש! והנה בעולם הזה לא כל כך מראה הקב"ה תמיד העונש מה שנותן להרשעים, שאם כן היה בטל כל הבחירה! שאם יראו גוי שסובל משחין כזה ושורף לו נורא ולא יכול לסבול וכל זה רק עבור מכה אחת שנתן רק ליהודי אחד! וזה נשאר לו לכל ימי חייו והוא היה כבר צריך למות מרוב צער וכאב ושריפת העור והגוף רק הקב"ה נותן לו חיות מעל דרך הטבע וכולם רואים הנס הגדול הזה שהיאך הוא עדיין חי! וסובל שימות כבר! והנה הוא לא מת! אלא סובל נורא! ולא יכול למות! הנה לא היה גוי אחד בכל העולם שהיה מעיז לצער אפילו לא רק יהודי אחד בכל העולם ובכל הזמנים! רק מה הקב"ה עשה כן במכת מצרים! ומשם יבין כל אחד! שכן הוא הדרך והמשפט של הקב"ה לעולם ועד! ועוד יותר מזה ששם בעולם הבא! זהו לנצח נצחים! ויבין כל טפש וכל גוי וכל רשע מהו עומד ומוכן לקבל שם בעולם הבא! לנצח! נצחים! רק הוא חושב שאם יגיד איזה מלה כבר הוא פטור מכל העונש בזה ובבא! למשל הוא אמר: אם א' הוא א' של חנניה מישאל ועזריה או של אברהם אבינו שיבוא ויציל אתכם ממני! וכך הוא חושב שפטור עצמו מכל הדין וכבר יכול לעשות ככל העולה על רוחו ולית דין ולית דיין חלילה וחלילה!  וכמו שעשו הרשע ימש"ו אמר: "אם הזקן מת זהו ראיה שכל השיטה שלו הוא שקר"! וכפר בעיקר! ובא על נערה המאורסה! והרג הנפש! וכפר בתחיית המתים! וביזה עבודתו של מקום!   וכל זה כשהוא נער בן חמש עשרה שנה שלא קרא ולא שנה וכבר הוא פוסק כל הדורות ורבן של כל בני הגולמות! וכל הגוים קבלו פסקו וכמ"ש: "ראשית גוים עמלק", שלכאורה קשה במהו ראשית הגוים? הלא כשהוא נולד, כבר היו כל הע' אומות! רק כולם קבלו עליהם הדרך שלו והשיטה שלו והלכה כבתראי! לא כאברהם ולא כיצחק ולא כיעקב אלא כעשו הרשע! ועמלק נכדו! והלכה היא בידינו שעשו שונא ליעקב! [ואגב יש להעיר שידוע מה שאחז"ל: "שגדולה שנאה שהעם הארץ שונא לת"ח! יותר מהשנאה של הגוים לבנ"י"! ומזה תבין כמה הוא גדול השנאה של ע"ה לת"ח והיינו השנאה שיש ממי שלא חרד לקיים ציוו ה' ומי שכן חרד לקיים דבר ה' זו הלכה! ויכול ללבוש שטריימיל ועם גרביים לבנות ועם חגורה רחבה עשויה ממש נקי וטהור ועכ"ז הוא בגדר של ע"ה!],  עמלק הוא הראש של כל הגוים וכולם הולכים אחריו בעולם הזה! ובעולם הבא לתוך גיהנם לנצח נצחים!

קפה [או קעווא]

הוא רוצה שהקפה יהיה טוב! [מספיק חם ומתוק  וחזק, לא יותר מדאי, ולא פחות מהצורך!]  והוא לא חושב על זה שהקפה לא חייב להיות טוב! אבל הוא בעצמו חייב להיות טוב! והבן ופשוט!

שנת תש"ד

ראיתי מכתבים יומי מרבי גדול בארה"ב בשנה ההוא ולפני זה בזמן שיום יום הרגו ורצחו עשרות אלפים יהודים באיירופא! וממכתבי הרבי ז"ל שם לא ניכר בכלל כאילו משהו קורה אז בזמן שרוצחים בכל יום אלפי יהודים ומנהל האדמורי"ת כאילו מימים קדמונים, ואולי לא ידעו אז בארה"ב המצב הנורא והאיום שסבלו בנ"י אז מהנאצים הי"ד בב"א. ועיין?

שרה

שרה אמנו ראיתי במדרש בתי מדרשות [מדרש חמש עשרה נקודות שבמקרא], בדף תצ"א בהערות שם שנחסר משרה מנין מ"ה שנה מחייה שהייתה צריכה להגיע לשנותיו של אברהם שחי קע"ה שנה, והיא חיה קכ"ז שנה, ונמצא חסרה מ"ה שנה, כך כתוב שם, ולמעשה זה ט"ס שצ"ל מ"ח שנה, לפי שמ"ח עם קכ"ז הוא קע"ה, ויכול להיות שבפנים בהספר כתוב מ"ח, רק כאן זה נראית כאילו כתוב שם מ"ה, ולא מ"ח.ופשוט.