אלה פקודי המשכן
וכו' ובשמו"ר כתוב שמשה שמע שחשדוהו שלוקח מכסף של הנדבות להמשכן, וא"ל שיתן להם דו"ח מלא מכל הכסף, וע"כ "ואלה פקודי המשכן" וכו' ע"ש והנה ראיתי מהאדמו"ר מרוז'ין זצ"ל שפי' הפסוק: "רבים מכאובים לרשע, והבוטח בה' חסד יסובבנו" שהרבים זה כואב להרשע שהוא נהנה כשיש מעט אנשים סביבו שלא מפריעים לו אבל כשיש רבים זה מפריע לו ולא מרגיש בנוח וכדומה שיש לו טענות שעי"ז לא יכול ללמוד כ"כ או להתפלל, אבל הצדיק והירא שמים, אצלו זה להיפוך, כשיש הרבה אנשים בביהמ"ד זה אצלו טובה וחסד! וזה שהרבים להרשע זהו מכאובים , אצל הצדיק זה חסד! ע"ש ואולי י"ל לפי"ז ג"כ שלהרשע שרואה ושומע ויודע שיש הרבה כסף הוא כבר מלא צער וטוען שפלוני גנב הרבה מהכסף, ואין לו מנוחה, וי"ל עוד גם כשיש לו הרבה כסף, גם אז אין לו מנוחה לפי שאינו בוטח בה' וכל רבוי הכסף עבורו רק יותר דאגות ומכאובים, שמפחד שירצו לגנוב כספו ואינו יודע מה לעשות עם הכסף הרב שיש לו ותמיד מתחרט שהייתי צ"ל ענין אחר שיותר טוב ויותר משתלם וכן כל אחד שמבקש ממנו נדבה נדמה לו כשונא וכאורב לממונו ולא חסר מה להראות לכל א' ה"מכאובים" ה"רבים" שיש להרשע בכסף ה"רבים" שיש לו! ולעומת זה הבוטח בה' ואיש הירא ולב טוב אין לו דאגה ונותן שבח והודאה להקב"ה שהעשירו ומחלק צדקה בלב טוב ושמח ולא דואג כ"כ או שבכלל לא דואג ורואה תמיד החסד של הקב"ה בכל עת ורגע, ובכל דבר ודבר, וזה שמשה רבינו א"ל שהוא יתן דו"ח שלם על הכל והא אינו בפחד וחשש שיודע שלא לקח כלום ולא יוכלו למצוא בו שום עול בזה ח"ו וזה כעין שכתוב "עם חסיד תתחסד ועם רשע תתברר" שממ"נ אם זה שחשדו לבו לשמים ואין לו הביע של "רבים" שזה מכאובים להרשע! ולא נותן לו לישון ואין לו מנוחה במשך כל הזמן ורותח ובוער וכו' וכו' שימשיך כך עד שיתן לו הדו"ח ולעומת זה הצדיק שכוונו לשמים ולא חושד בכלל למשה רבינו שגנב כלום ואצלו תמיד בבחינת של "חסד יסובבנו" ואין לו שום ענין שמ"ר יצטרך לתת דו"ח ונהנה מזה שלא נותן הדו"ח וע"כ מ"ר ממתין מלתת הדו"ח עד סוף של עשיית המשכן, כדי להרבות בצד של ה"חסד יסובבנו" והבן ועיין?
נ"ב ואוילע"ו עה"פ הנ"ל "רבים מכאובים לרשע וכו' וכעין שפ' הרוז'נר ז"ל וכנ"ל שבמדרש תנחומא בפ' כי תשא איתא עה"פ "רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו בא' סלה [אבל] ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי " וכו' ע"ש שרבים אלו האומות שאמרו על בנ"י שחטאו בהעגל שכבר איו לו תקוה ח"ו אבל ה' עוד השרה שכינתו בתוך בנ"י ע"ש וא"כ י"ל "רבים" שאלו הם הגוים, הם אומרים "מכאובים לרשע" שאם א' חטא ונעשה רשע אין לו עוד תקוה, ויקבל רק מכאובים, אבל בנ"י הישרים יודעים שאין דבר העומד בפני התשובה! ושבים בתשובה שלימה וכ"ש ברבים של בנ"י שע"ז יש הבטחה לעולם! ש"מי גוי גדול אשר לו א' קרובים כה' א' בכל קראינו אליו" ו"בוטחים" בהקב"ה =[והבוטח בה'] ועי"ז "חסד יסובבנו" ועיין?
עו"ש [שמות לט לג] "ויביאו את המשכן אל משה" ופרש"י: " שלא היו יכולין להקימו, ול"ה ל"ל היו יכולין להקימו? וכי מי הקימו במשך כל המ' שנה שהיו במדבר? ומ"ש פעם הא' שרק איש א' חייב להקימו? ואפא כתוב שרק איש א' יכול להקימו? שיחזיקו כמה אנשים יחד בהעמודים ויקימוהו כדין! ועיין?
עו"ש ברש"י שם: "ולפי שלא עשה משה שום מלאכה וכו' ע"ש ובשי למורא שה' ציוה לבנ"י ולא למשה ע"ש ולענ"ד לא נכון וכי היה אסור למשה רבינו להתנדב לבנין המשכן? ואולי הכוונה רק על עצם הבניה, ולא על הכל הנדבה והבנין? ול"א כמש"ש ועיין?
ועוד יש לפרש שתיכף אחר שנצטוו להתנדב תיכף באו עם נדבותם, ומשה רבינו היה ממונה על כל הנדבות ולא היה יכול ללכת לביתו להביא נדבה
ואולי י"ל עוד שמי שלא היה לו מהפרטים שפרט הקרא בפ' תרומה מה להביא לא הביא שלא עשו מחלפות מי שיש לו חפץ אחר שימכור ויקח או שינדב החפץ והגזבר ימכור ויקנה מזה זהב וכסף וכדומה משמע קצת לענ"ד שלא עשו כן, ואולי לא היו צ"ל שהיה מספיק, ועכ"פ לא נראית לי שהביאו חפצים אחרים וי"ל שלמ"ר לא היה לו שום חפצים, לפי שהיה העני הכי גדול בבנ"י עד שהקב"ה א"ל "פסל לך" ואחז"ל "הפסולת יהיה שלך"ומכאן נתעשר מ"ר וא"כ י"ל שעדיין לא עשה שום עסקים עם הפסולת ההוא, שהרי מאז לא היה יום פנוי לשום עסק שעלה וירד מההר ועלה וחזר וממחרת יוה"כ כבר א"ל הציוו ועדיין הפסולת באהלו מאבן סנפירין ואין לו למ"ר מה להביאו לנדבה למשכן, אם נכון הדבר שלא הביאו רק מי שיש לו מהפריטים שפרט שם הקרא שהרי כן משמעות הקרא, שכתוב שם: "וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וכו' משמע שרק אם נמצא אתו הביא ולא שהלך לקנות והביא, וכן הלשון "קחו מאתכם תרומה לה' משמע גם ממה שיש לו ברשותו, וי"ל סברא שמה שה' זימן לו ויש לו סימן שזה מה שיביא ולמשה רבינו לא היה לו כלום, שלא לקח מביזת ממצרים ומביזת הים כלום, ועיין?
"כאשר צוה ה' את משה" בספר "ומתוק האור" כתב מבעל נחלת צבי שע"כ כתוב כ"כ פעמים "כאשר צוה ה' את משה" לפי שקי"ל שאין עושים מצוות חבילות וע"כ צריך לברך על כל כלי בפני עצמו, ולא היה יכול לברך ברכה אחת על כל המשכן וכליו ע"ש ולענ"ד צ"ע ע"ז אם זה גם בכלל זה שמוני המצוות מונים זה למצוה אחת, של: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ואל"כ הלא יכול לברך על כל טבעת וטבעת ששם על החושן ולא לברך ברכה אחת על כל החושן וכן הלאה ומ"ש זמ"ז? ועיין? שלא עיינתי ע"ז בכלל, ומהסתם שטעיתי בזה! ועיין? ועכ"פ מה שכן ר"ל שאולי ע"כ מובן יותר מה שסמכו חז"ל למנין הי"ח ברכות בתפלת העמידה שבכל יום בחול, נגד הי"ח אזכרות שכתוב כאן בפ' פקודי "כאשר צוה ה' את משה" ע"ש ולפי הנ"ל הרי נכתב זה לפי הברכות שמשה בירך אז בהקמת המשכן, ואולי לפי"ז גם בכל פעם שהקימו המשכן היו צריכים לברך סך זה של י"ח ברכות להקמת המשכן, שמה נפ"מ אם משה לבדו הקימו או שהלוים עם הכהנים הקימו? וא"כ זה יותר שייך להסמיך הי"ח ברכות להי"ח פעמים שכתוב כאן, :כאשר צוה ה' את משה" ועיין?
"ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן" וכו' וראיתי מהרה"ג ר"י עדס שליט"א שהקשה אם מ"ר היה מ' יום בהר ליד כסא הכבוד ל"ל יכול להכנס עבור הענן? ע"ש שמסביר הקשיא? וע"ש מה שכתוב שם לתרץ הקושיא, כדרב"ק,
ולענ"ד נלפ"ר ששאני במשכן שזה היה כבוד ה' ממש! וגם בההר, כתב רש"י בסוף פ' משפטים [שמות כד – יח] שהשי"ת עשה לו שביל בהענן שיכול להכנס, ומשמע שבלי זה גם בההר לא היה יכול להכנס, וא"כ ל"ק בכלל, ואפילו את"ל שקשה, י"ל כמ"ש, שכאן זה היה עצם כבודו ית"ש, וכי משה נכנס לתוך כבודו ית"ש, כביכול, וא"ת שאחז"ל שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, והקב"ה דבר עם משה רק מעל הכפורת? י"ל של"ק, שאגב זה, שכבוד ה' היה כבר על הכפורת, היה כבר מלא כל המשכן ולא היה יכול משה להכנס, ועיין?
"וכבוד ה' מלא את המשכן" וכו'
אולי י"ל שע"כ האריך הקרא כ"כ בבנין ועשיית המשכן, לפי שיש כו"כ אנשים, שאומרים לזה שיושב ולומד, ויושב ולומד ויושב ולומד, ורק זה מה שהוא עושה, שהוא לומד ללא שום תועלת, ומה יצא לו מזה, ומה יש להעולם מזה ומה יש לו לבניו וב"ב מזה? וכדומה מטענותיהם, ואם היה האיש יושב ומרויח מליונים בכל יום ויום, ועבור זה לא היה נמצא בביתו רק משבת לשבת, ע"ז לא היו להם שום תרעומות, והיו מכבדים אותו ומבינים אותו, שהרי הוא טרוד במלאכתו ועושה חיל בעסקיו, וכדומה, רק מה לא מאמינים בחז"ל שא' שלומד תורה מציל כל העולם ממות בטוחה! וכמש"א חז"ל במס' סנהדרין דף צט: ע"ש ששם אמרו מהו אפיקורוס ומהו מגלה פנים בתורה, שזה שאמור מה אהני לן רבנן מזה שלומדים התורה, שהוא אפיקורוס וגם מגלה פנים בתורה שכתוב "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" ופרש"י שם: "והם אינם יודעים שהעולם מתקיים עליהם! שכופר בתורה, שבתורה כתוב שמהנין לעולם ומקיימין אותו והוא אומר דלא מהני מידי!" ע"ש וכן הוא מרויח מליון מליונים כפול מליון מליונים עד אין ערך ואין דמיון ואין שייכות להכסף הכי רב שיש בכל העולם כולו, וכדומה מכל מה שהרבו חז"ל בערך וטוב ורוח של העוסק בתורה ובעבודת השי"ת!
ואולי ילפ"ר בזה הענין שהתורה כ"כ לספר על המשכן שלכו"ע התכלית היתה המעמד הנשגב ש"כבוד ה' מלא המשכן" וכדי להגיע לזה מבינים כולם שהיה לזה עבודה רבה ועסק גדול והשקיעו בזה הרבה כסף ועמל ומחשבה וזמן וחיים והיו טרודים ביום ובערב, וכולם מבינים שזה ודאי כדאי עבור היעד של "כבוד ה' מלא המשכן" וזה בא התורה ללמדינו שאחד שיושב ולומד תורה של הקב"ה הרי השכינה כביכול יושב כנגדו! וה"ז כמו "שכבוד ה' מלא המשכן" וכמו כן אחז"ל "שמיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" וא"כ זה שיושב ולומד הרי הוא כאילו בנה בית המקדש והגיע לכך "שכבוד ה' מלא המשכן" וא"כ כשפלוני שואלו מה אתה עושה ומרויח כשאתה יושב ולומד! תענה לו הצלתיך ממות! בניתי לך משכן כמו בצלאל עם כל הכסף והזהב שהיה שם! הורדתי בשבילך השכינה כאן להארץ ואתה יכול להתענג על ה' כמעט כמו שהיה בית המקדש! וכעין שאחז"ל "הרוצה לקיים ניסוך היין, שימלא גרונם של ת"ח ביין" ואולי ע"כ יש כל האריכות הזה! שבזה כל א' מבין הצורך להשקיע, ולהאריך ואף א' לא יגיד למה? ועל מה? טרחו כל כך? בדיוק כך! תבין בא' שזכה ללמוד התוה"ק של הקב"ה שהוא כל כך מאריך למה ועל מה! זה בדיוק כזה! ואולי עוד יותר! לפי שאחז"ל שכל זמן שברוך בן נריה היה קיים שעדיין היה חי בעולם הזה לא עלה עזרא מבבל לא"י לבנות ביהמק"ד שלימוד התורה ושימושה חשוב יותר מבנין בית המקדש! ע"ש
עו"ש ובספר הנ"ל: "ומתוק האור" שיש כאן טעות מהדפיסים שלא נזכר מנין הפסקוים והסימן שלו מה שיש בסוף הפרשה בדרך כלל, וע"ש שכתוב הטעם לפי שהסימן היה "בלי כל" והיה כתוב: "בלי כל סימן" וטעו המדפיסים וחשבו, שר"ל שאין סימן וע"כ השמיטו הכל, ע"ש וזה לענ"ד דחוק לפרש כך, שאם היה כתוב כמו בכל מקום הרי היה כתוב: "צ"ב בל"י כ"ל סימן" וא"כ כל מדפיס היה רואה שכן יש סימן! ועכ"פ היה כותב מנין הפסוקים, שלמה לא יכתוב מנין הפסוקים שזה העיקר של הענין, ולא כ"כ חשוב הסימן של המנין כמו המנין בעצמו?
ועוד קשה שלמה נאמר שמחבר הסימנים נתו סימן כזה שיבוא מזה טעות כזה? וכי חסר לו סימנים טובים לכתוב בלי שיצא טעות כזה! וכי רצה לעשות ליצנות ח"ו לומר מלה כזו שמשמעו שאין סימן ולמעשה זהו הסימן? לא מסתבר לענ"ד לומר כך? ועיין?
ואולי י"ל שדוקא לא רצה לומר המנין והסימן שכל אחד יראה שבפרשה זו יש סימן ומנין ביחד! והיינו שהפרשה כולל ב' פרקים שלימים, של פרק ל"ט ופרק מ' וחוץ מזה יש גם י"א פסוקים מסוף פרק ל"ח ואם תחשוב המנין של: "ל"ט ומ' וי"א" נמצא שיש לך מנין הפסוקים והסימן מהפרשה בעצמו עם סכום של עוד שתים שזה הב' פרקים ונכון שזה נראה קצת דוחק אבל אולי י"ל כן? ועיין? וצ"ע אם בזמן של מחבר הסימנים, השתמשו כבר עם הפרקים הללו, שידוע שזה לא מהמסורות של התורה והחז"ל ואדרבא הרבה לא רצו להזכיר בכלל הפרקים הללו שחברם אולי גוי א' או כומר ר"ל! אבל ממה שחשיב הפרקים בסוף כל חומש משמע שכן השתמש בזה וג"כ כתב "ופרקיו מ' וכו' בלבו סימן" ע"ש
או י"ל שהיה כתוב "צ"ב צ"ב סימן" ולא הבין המדפיס מה כוונתו? אע"פ שבפרשת צו כתוב גם כעי"ז ששם כתוב: "צ"ו צו סימן" וצ"ע ל"ל כתב כבכל מקום: "צ"ו צ"ו סימן"? ואולי זה מה שגרם לו הטעות כאן שידע שבפרשת צו כתב: "צ"ו צו סימן" וע"כ אם כאן זה גם אותו כוונה היה כותב כמו כן "צ"ב צב סימן" ולא "צ"ב צ"ב סימן"? ועיין? וכל זה לא ניחא לי ודוחק גדול ועיין?
או י"ל כיון שכאן קחשיב הכסף של המשכן, ואחז"ל שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ע"כ לרמז ענין זה לא נתן מנין וסימן לפרשת "פקודי" ללמדינו שבענין של הפקודים [מנין הממון] צריך כל מה שיותר להצניעו ולהסתירו וכך יחול עליהם הברכה! ועיין?
או י"ל שאחז"ל שמשה שמע שחושדים אותו שלקח ונתעשר מכסף של המשכן, וע"כ א"ל שיתן להם סכום מדויק מכל הכסף שנכנס ולאן יצא כל הכסף, אבל אמר כשיגמר מלאכת המשכן אז יתן להם הדו"ח השלם ולא לפנ"ז, ואולי הטעם שא"ל כך, זהו לפי שאין הברכה מצויה רק בדבר הסמוי מהעין, אבל סו"ס כך א"ל וא"כ י"ל שבעל מחבר הסימנים רצה בזה לעורר על ענין כזה שנוגע לנו שאין לנו בית המקדש ומחכים אנו בכל יום שנזכה כבר להגאו"ש ולבנין ביהמק"ד וכאילו רמז לנו שכל זמן שלא נגמר המקדש, לא צריך לתת המנין וע"כ לא כתב כאן מנין של הפסוקים והסימן? ועיין?
או י"ל כיון שהפרשה נקראת: "פקודי" ועוסק בזה שמשה רבינו נתן סכום מדויק על כל ההוצאות של המשכן, ע"כ חשב המדפיס שמהראוי והנכון, שכמו כן כל אחד יעשה חשבון לעצמו ועכ"פ פעם אחת מה הם הסכומים של הפסוקים של הפרשה!
או י"ל שראיתי שכתוב פעמיים שמפטירין "ותשלם כל המלאכה" פעם א' בסוף פ' פקודי ופעם א' בסוף פ' ויקהל ושם כתוב שמפטירין "ויעש חירום" וכו' ומפטירין "ותשלם כל המלאכה" וא"כ משמע שכתב המנין של ב' הפרשיות יחד וגם ההפטורה של פ' פקודי כתב גם שם בסוף פ' ויקהל ואח"כ מחקוהו שלא רצו לכתוב בסף פ' ויקהל ב' מנינים וב' סימנים, ולא ידעו שא' קאי לפ' פקודי ועיין? ואולי לפי שפ' פקודי היא הפרשה ראשונה מפ' בראשית שמחובר עם פ' ויקהל ואולי ע"כ כאן נעשית הטעות הנ"ל ואולי ר"ל שהסימן הוא כמנין המלאכה אבל לא מסתבר לפרש כך לפי שלא מסמן סימנים עם חשבון של מספר קטן או עם הכולל וכדומה שהרי המנין הוא צ"ב והמלאכה הוא ק"א וצ"ל שבמספר קטן הם שוים, או שהאותיות "מלא"כ" מהמלה המלאכה הם כמעט המנין ועם הכולל זה כבר צ"ב
או י"ל שהב' אותיות ה' שיש בהמלה המלאכ"ה הם לבד נחשוב למנין של א' שזה המספר קטן של עשר שזה ב' פעמים ה' ששוה עשר וכל זה נאמר שרצה לתת סימן של ההפטורה שמפטירין "ותשלם כל המלאכה" ואולי ע"כ נכתב פעמיים שמפטירין ותשלם כל המלאכה לפי שהמחבר הסימנים כתבו ב"פ לפרשת פקודי א' ככל פרשה וא' עבור הסימן כיון ששייך גם להפרשה וגם לסוף של הפרשה שכתוב שם "ויכל משה את המלאכה" וגם להפטורה של הפרשה וע"כ דחק עצמו כאן יותר מבכל מקום לשלב הסימן למלה ופסוק ששייך כאן במיוחד אבל המדפיס לא הבין הכוונה ואולי חשב שר"ל שאם מחובר ב' הפרשיות שמפטירין ותשלם כל המלאכה ואע"פ שלא נהג כן בשאר פרשיות המחוברות, אבל זה לא ידע עדיין כיון שזוהי הפ' הא' שהן מחוברות, וכנ"ל ועיין?