שו"ת התשב"ץ בחוט המשולש בטור שלישי סימן י"ג דן בפת שגוי אפאו בשבת
בשו"ת התשב"ץ בחוט המשולש בטור שלישי בסימן י"ג דן בפת שאפה גוי בשבת אם זה מותר לישראל ומסיק שאם אין לו מה לאכול רק פת זה מותר לאכלו בכל גווני ע"ש, וצ"ע לענ"ד אם ר"ל גם אם הגוי אפאו לצורך ישראל וגם אם הישראל אמר לו לאפות עבורו הפת שגם כן יהיה מותר מהאי טעמא שאסור להיות בתענית ביום השבת, או רק בשאר בציורים שנזכרים שם, שמא ירבה בשבילו, או שמא הביאם מחוץ לתחום, או שמא היו מחובר וחוסר טחינה מערב שבת או שמא עשהו בשבילו ולא בודאי עשהו בשבילו, ואולי יש לדייק שכתב שמותר בכל גווני, משמע שבכל ציור זה יהיה מותר, וא"כ זהו כמ"ש הרמ"א שמותר לומר לגוי לעשות עבורו מלאכה עבור שיהיה יכול לאכול עיקר סעודת שבת, ויש על זה הרבה חולקין אבל שם כתב שנהגו להתיר, וא"כ כ"ש כדי שלא יתענה, ואולי כדי שעי"ז לא יתענה בשבת, זה יהיה מותר לכו"ע, וכמו בחולה שאין בו סכנה שמותר לומר לגוי לעשות לו מלאכה דאורייתא לרפואתו, וכן יש כלל "שבמקום צער לא גזרו רבנן", ואולי לא אמרינן זה בכל מקום איני יודע? אבל בהחלט שמשתמשים בזה הפוסקים הרבה, וא"כ זה שיצטרך להתענות אם לא נתיר לו לומר לגוי שיאפה לו הפת מותר לומר לו שיאפה עבורו הפת? אבל אם כן זהו רק באין ברירה אחרת, לפי שאם יכול לבקש מהגוי משהו אחרת לאכול, שאין בו כל כך חילול שבת, כמו שיש באפיית הפת, שהתנא סדר של האפייה נקט, שיש בה הרבה מלאכות דאורייתא, ומהיכי תיתי לומר שהתירו לומר לגוי לאפות עבורו הפת, כשיכול לבקש ממנו שיתן לו איזה פרי שיש לו כבר בבית, וכבר לא יהיה בגדר של תענית וצום וצער כל כך, וכמה וכמה ימים יש, שאינו אוכל פת, רק שאר דברים, שלא נאמר שהתירו לו אמירה לגוי עבור זה, חוץ לפי הדעה הנ"ל שגם על אכילת החמין התירו אמירה לגוי, אבל שם יש הרבה חולקין שאוסרים, וכאן משמע שזה היתר ברור, וכן הלשון כדי שלא יתענה בשבת משמע רק עבור צער התענית והאיסור של תענית בשבת מתיר לו אמירה לגוי, ולא עבור קיום מצות סעודת שבת בפת, ואולי י"ל עוד שזה כמו חולה שאין בו סכנה, וכנ"ל ועיין?