ויאמר, אמור, ואמרת
ג' פעמים כתוב הלשון של "אמירה" שמורה על הלשון רכה! שאין כזה בכל התורה! וחשבתי שיש לפרש כעין שכתב הרמב"ם בהל' דעות שחייב להזהר עם היתומים מאוד שגם שהרב צריך לחנכם, צריך להתנהג עמם בנחת יותר ממה שחייה להזהר בשאר ילד! וכמו כן י"ל לגבי כהני השי"ת שגם שחייב ללמדם הדינים והלכות, מ"מ חייב גם לדבר עמם יותר בכבוד ממה שמלמד שאר העם שגם שם כתוב כמה פעמים הלשון של אמירה אבל כתוב גם הלשון של: "דבור" שמורה על לשון קשה! וגם כאן בהפרשה בהמשך נזכר שם הלשון של דבור אע"פ שמדבר עם הכהנים? וי"ל ששם גם נזכר בני ישראל, או י"ל שלא ר"ל שלא שייך להזכיר הלשון קשה עם הכהנים, שגם שם הלשון קשה וכמו שאחז"ל שהכהנים היו מפצעין מוחו עוד לפני שהלכו ל"ד וכן ששרפו הבגדים של הישן במשמרתו! מ"מ י"ל שמספיק שהתורה מדגישה הענין פעם אחת ללמוד מזה הלימוד שאם יכולים חייבים ללמדם ולדבר עמם ביתר שאת וכבוד לפי שהם משרתי השי"ת והקב"ה בחר בהם מכל העם לקדשם! ואנחנו חייבים לקדשם ולכבדם בזה שצריכים לתת להם "לפתוח ראשון בכל דבר! ולברך ראשון בסעודה"! וי"ל שאולי זה בכלל החיוב אע"פ שלא ראיתי שזה כתוב ועיין?