אמרת באמירה רכה
פעם כתבתי היאך יש לראות מסדר של הפרשה שהתחילה עם אמור ואמרת באמירה רכה! והמשיך עם כל המקראי קודש שאין בשום פרשה כל עניני הימים טובים כמו שיש בפרשה זו, שחשיב גם מנחת העמר וספירת העומר ושתי הלחם והד' מינים ולחם הפנים ומנורת המאור שמרמזים גם על חנוכה ופורים, והרי כל המקראי קודש אמורים להביא האדם לרמה גבוה יותר! ואח"כ באה פרשת המקלל, שרב וכעס ויצא מעולמו! ורואים מזה היאך שאדם אחר שכ"כ התעלה יכול בפתאום לרדת לשאול תחתית! וכמה הכעס עלול לקלקל כל הרוחניות שצבר לעצמו והתעלה בדרגות גבוה ביר"ש ותורה ומצוות! ועכ"ז לא יועיל לו כלום כשיכעס וכל אחד מוכן לרדת לשאול מטה בכמה שניות בכל רגע מהחיים! וכמה צריך להזהר ולהתפלל להקב"ה שיצילנו מיצה"ר ותחבולותיו ושנזכה לסיעתא דשמיא להנצל מכל רע ברו"ג מעתה ועד עולם! וכיה"ר