ויקרא אל משה
ופרש"י שלכל דבור היה קריאה אבל להפסקות לא היה קריאה ע"ש וראיתי בספר ומתוק האור שמביא מהגר"מ פיינשטיין זצ"ל שאע"פ שיש הו"א שיהיה קריאה גם להפסקות, אבל לא היה קריאות רק לעצם לימוד התורה ולא למה שהיה חשוב לחזק התורה אבל סו"ס זה לא תורה ע"ש והבן מה שר"ל בזה, אבל משמע קצת מדבריו שהו"א שיהיה קריאה גם להפסקות, שהכוונה כשהולכים להפסיק יש קריאה למשה על זה שעכשיו יש הפסקה, אבל לענ"ד לא לזה היה ההו"א אלא למה שרש"י כתב שהיה הפסקות באמצע הלימודוכמו בפרשתינו שמתחיל לומר דינים של הקרבנות והשי"ת קרא למשה רבינו ואחר הפרשה של קרבן עולה של הבקר, היה הפסק ויש ס' להורות שזה פרשה בנפרד וזה היה ההפסקה וכמו שרש"י כתב אח"כבפסוק י' "ואם מן הצאן וכו' וי"ו מוסיף על ענין ראשון ולמה הפסיק ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה" ע"כ הרי שרש"י כתב כאן למה התכון בתחלת הפרשה שהיה הו"א שהיה עוד פעם קריאה כקהתחיל עוד הפעם ללמד הדינים של קרבן עולה מן הצאן, וע"ז אמר שזה נחשב להמשך אחד של לימוד שלא צריך עבור ההפסק לקרא עוד הפעם, והקריאה של התחלת הדבור קאי גם על מה שלמדו אח"כ על הצאן וכמו שקאי על מה שלמדו מן הבקר וכו' והבן, וא"כ כתוב כאן לכאורה ענין אחרת לגמרי, ואם יש מה ללמוד מזה, אולי י"ל להיפוך, שכיון שההפסקות היתה עבור שיתבונן בין פרשה לפרשה, אין זה נחשב להפסק בכלל, וע"כ ל"צ עוד פעם לקרא לו, ואולי י"ל שבאמת לא הפסיק הלימוד, והלימוד היתה ברצף רק חזר על מה שלמד והתבונן בה ולא למד דין חדש בזמן של ההפסקה אבל לא היה הפסק של לימוד והכל היה לימוד ממש, וא"כ לא שייך כל הענין שכתב שם לענ"ד ועיין?
וי"ל הרעיון לעצם הרעיון שיש ללמוד ממנו הנגה טובה כמ"ש הרב ז"ל, והרעיון אולי נאמר על ענין אחר לא על זה? ועיין?