כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד – משלי טו

אולי י"ל פשט, שהרופאים אומרים להרבות בשתיה שזה בריא וטוב להאדם ובעיקר בשתיית המים ועכ"פ לא מה שיש בו סוכר ושאר מרעין בישין וכידוע, עכ"פ י"ל שהעני שאין לו מספיק כסף לקנות אוכל וע"כ מפחד אפילו בשתיית המים שעל ידי זה היציאות שלו יהיו רכים ונוחים לצאת ועי"ז יהיה לו יותר תאבון לאכילה וכעין שאחז"ל על הכלב שהקב"ה יודע שאין מזונותיו מרובים וע"כ משהה אכילתו בתוכו לג' ימים, אבל להאדם ידוע שזה גורם ח"ו למחלות אם אין היציאות רכים וקלים לצאת, וכמש"א: "העצירות הוא אויב האנושי" וכן כתב הרמב"ם בהל' דיעות ע"ש וע"כ מובן הרישא של הפסוק עם הסיפא שהעני שאין לו כ"כ לאכול, וע"כ לא מרבה בשתיה, ואפילו לא בשתיית המים, ולעומת זה, הטוב לב, שרוצה להיות בריא בוטח בהשי"ת ומתנהג בבריאות ושותה מים שתיה מרובה, ולכל קילו גרם ששוקל שותה ארבעים גרם מים בכל יום, וכש"א הרב יחזקאל בעמח"ס "חיים בריאים כהלכה" ע"ש וע"כ הוא משתה תמיד, וגם הוא בריא וחזק וחיי חיים ארוכים ובריאים וטובים, ובכלל התמיד שכתוב כאן שגם חי זמן רב וכאילו חי תמיד! וי"ל עוד שזה שזהיר על הבריאות שלו להתנהג עפ"י התורה לא לאכול מה שמזיק לו וגורם לו שימות מהר ולהיות חולה ח"ו ועי"ז לא יכול ללמוד ולעבוד השי"ת וכו' ואח"כ רוצה שכר כאילו עבד השי"ת בלי גבול,אבל יודיעוהו שם בעולם האמת שהוא הביא המות על עצמו, וכמ"ש הרמב"ם בסוף הל' מאכלות אסורות שכל המשהה נקביו ה"ז בכלל משקץ נפשו, יתר על חלאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו, ע"כ ע"ש וע"כ לא מגיע לו שכר כאילו עבד השי"ת בלי גבול משא"כ זה שנזהר להיות בריא וחזק לעבודתו ית"ש נחשב לו כאילו עבד הקב"ה בלי גבול ויש לו שכר בלי גבול! וע"כ מסיים שטוב לב משתה ועי"ז הוא :תמיד" שיקבל שכרו הטוב על זה לתמיד! בלי גבול וע"כ מובן הרישא של השו"ע שמתחיל הרמ"א לומר "שויתי ה' לנגדי תמיד" שמי שעובד השי"ת תמיד בלי הפסק יקבל שכרו למיד בלי הפסק, וכמ"ש בספר החסידים, שידוע שמדה טובה מרובה ממדת הפורעניות חמש מאות פעם יותר, וידוע שרשעים בגיהנם סובלים י"ב חודש, וא"כ למה מגיע לצדיק שכר לתמיד ולנצח? הלא מן הראוי שיקבל שכר בגן עדן לחמש מאות שנה, ולא לנצח? ותירץ, לפי שהצדיקים עובדים עבודת השי"ת תמיד בלי שום הפסק וע"כ כתוב עשרים וארבעה פעם בתורה השמות של האבות הקדושים, "אברהם יצחק ויעקב", ללמדך שהם עבדו עבודת השי"ת "תמיד" בלי הפסק וע"כ מדה כנגד מדה הם גם מקבלים שכר על זה מהקב"ה, לתמיד! והבן! ולפי מה שר"ל י"ל עוד, לפי שהוא מצידו היה רוצה לחיות עוד ועוד בלי שום גבול, כדי להמשיך ולעבוד עבודת השי"ת ולעשות לו נח"ר שהרי "כיון שאדם מת אין לו להקב"ה שבח בו" וכמש"א חז"ל במס' שבת פ"ב, והרי אחז"ל במס' אבות בסו"פ ו' "כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו" וכו' ע"ש כלומר: אנחנו חייבים לדאוג ולהשתדל כל החיים רק לדבר א' להרבות כבוד שמים, ולעמת כביכול הקב"ה מעניק לו שכר לנצח להתענג בדשן נפשו, לאורך ימים בזה ובבא
ואולי ילפ"ר לפי הנ"ל גם רישא של הפסוק, "כל ימי עני רעים" שהעני מצטער וקשה לו ושמח בבוא היום שהולך לו לעולמו, ואומר ב"ה שהגעתי כבר לכאן, שעוד מעט אהיה בעולם שכולו טוב אבל כאן לא טוב לו, ולא מרגיש כמה שזה טוב שיכול לעבוד עבודת הקודש ולעשות נח"ר להקב"ה בכל התרי"ג מצוות שרק בחייו כשחי בעולם הזה יכול לזכות לכל זה, ואומרים על הגר"א זצ"ל כמה בכה לפני פטירתו, והסביר שעד עכשיו היה יכול לזכות בעוד מצוה ועוד מצוה, ותפס הציצית ואמר שעבור קצת כסף בעולם הזה, יכול לקנות מצוה שיקרה מכל חמדת עולם הזה, וכמו מצות ציצית שלא עולה כל כך כסף לרכשו, וענינו גבוה וחשוב יותר מכל חיי עוה"ז, ומי שחי כך יש לו אח"כ השכר מצוה לנצח, וכנ"ל מספר החסידים, אבל מי שבדרגת "עני", "שאין עני אלא העני בדעת" ואין לו הדעת שישמח בעבודת השי"ת ואין לו השכל לדעת כמה זה חשוב להזהר על כל כללי הבריאות, וע"כ אצלו הענין של: "כל" כלומר הרבוי של הימים וכנ"ל שיש שכר בלי גבול ובלי סוף, זה אין לו ח"ו וי"ל עוד רמז למה שאחז"ל: "ואין רעה, אלא גיהנם! שנאמר וגם רשע ליום רעה!" וזה אולי יותר קשה מהגיהנם, שהיה יכול לזכות לשכר בלי סוף, ואין לו שכר אלא לעומת מה שעשה, אבל חסר לו הלב טוב! ורחמנא לבא בעי! שעבו"ז מגיע לו השכר בלי סוף! והבן ועיין?
וע"כ משולב ב' ה"תמיד"ז, של השו"ע שכתב הרמ"א בתחלת השו"ע ובסופו,התמיד, של "שויתי ה' לנגדי תמיד", עם התמיד, של "וטוב לב משתה תמיד",
משלי ל"א י' וכו'
אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינם מכרה וכו' ע"ש
ואולי י"ל שאחז"ל עה"פ: "יקרה היא מפנינים" וכו' שכתר תורה גדול מכתר כהונה שממזר ת"ח חשוב יותר מכהן גדול שהוא עם הארץ ופנינים היינו מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים! ושמעתי פעם מהרר"ש שבדרון שהסביר וכי זה גדלות לומר שהתורה חשובה מכמה אבנים של פנינים! אלא ר"ל גם מהאיש הכי מורם בבנ"י הכהן גדול וביום הכי מקודש וגם שנכנס לפני ולפנים גם אז הת"ח יותר חשוב וכמו שנהגו בנ"י לעזוב כה"ג ביוכ"פ וללכת אחרי שמעיה ואבטליון שהיו הת"ח של הדור וא"כ יש לפרש שמשבח הקרא האשה שעוזרת לבעלה ולבניה ללכת ללמוד תורה ועושות כל מה שיכולה שבעלה ילמד טוב ונכון ויהיה ת"ח אמיתי! לא א' שלומד להתגאות או שלומד וח"ו אינו מקיים, וכדומה או שילמד רק מה שלא נוגע למעשה שלא יפריע האשה במנהגיה ושיתן להבית שינהגו כמו שנוהגים ולא קשור הנהוג בבית עם מה שכתוב בתורה שלמד או שלא למד! והבן כל זה אינם בגדר של אשת חיל מי ימצא רק אשה שיקרה מפנינים שגורמת להרמת קרן התורה ולימודה וקיומה,זו היא שיקרה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים ביום כפור וכנ"ל וע"כ אומר:
"בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר" שכמו בהלל הזקן ששמע הקול ואמר בטוח אני שהקול לא בא מביתי וכןאחז"ל שישא בת ת"ח שיודעת חשיבות התורה שכך האב בטוח שבניו יהיו תלמידי חכמים! וא"כ זה מעלה על כהן הגדול! ששם אין שייך המדה של בטוח בו לב ב"ד שהרי משביעין אותו לפני יוכ"פ שלא ישנה מכל מה שאמרו לו! והם בוכים שחשדו למי שמעשיו סתומים! הרי שאין בטחון בהכהן גדול! [ואגב ר"ל שע"כ משביעין אותו וגם בוכים, שאם צריך לעשות כן למה בוכים? ואם לא צריך לעשות כן, שלא יעשו ושלא יבכו? ורלפ"ר שזה חלק מהמחן שבוחנים את כה"ג אם הוא צדיק או לא? אם יבכה אח"כ סימן שהוא צדיק אבל אם כשהם בוכים, הוא בכלל לא בוכה ולבו גדל עליו ושמח היאך שזקני ב"ד בוכים, והוא לא בוכה ע"ז שחשוד הוא וצריכים להשביעו, אוי לאותו בושה וכלימה! והבן ועיין?]
וכעי"ז מצינו ברבא שעל תלמידיו לא סמך ואמר איני יודע אם יכול לסמוך עליו אבל על אשתו בתו של רב חסדא כשהיא אמרה על אחד שהוא חשוד על השבועה לא נתן לו רבא לישבע והב' היה נשבע ונוטל! אהה! "בטח בה לב בעלה" וכן אמר רבא לבר הדיא [במס' ברכות נו.] על הכל אני מוחל לך! שבידיו היה להטיב לו ועבור שלא נתן לו כסף עבור הפתרון פתר לו לרעה והכל הולך אחר הפתרון וע"כ סבל רבא הרבה הרבה צרות וכמ"ש שם בהגמרא ע"ש! אבל על זה שגרם למיתתו של בת רב חסדא! על זה אינו מוחל לו! ע"ש מה שקרה לו! על האשת חיל מי ימצא! ע"ז רבא לא יכול למחול! ועוד ממשיך לשבחה:
"גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה" שכהן גדול יום אחד בשנה שעושה העבודה כל היום במסירות גדולה ובכוונה גדולה עם ההכנה הרבה שיש לו לזה עם כל האחריות שלוקח על עצמו בזה! אבל זה רק יום אחד בשנה! והאשת חיל הנ"ל היא "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה" היא החומה לבעלה ועומדת להצילו ולעזור לו ולהגן עליו מכל רע ותראה מאשת רבא בתו של רב חסדא, שפעם בא רבא הביתה מוקדם והיא שאלה אותו מה יום מיומים? וענה לה שחובה היתה היום בב"ד וכו' והבינה כבר מה שקרה שם והיא הוציאה אותה מכל מחוזא ואמרה לה: "שכבר הרגת ג' גברים ועוד רוצות להרוג ד'" ע"ש הרי כמה טוב האשת חיל לבעלה והיא עומדת על המשמר כל ימי חייה לא רק יום א' בשנה ככה"ג!
"ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה" כמה מסירות יש לאשת חיל הנ"ל, יום יום, לילה ולילה, בלי הפסק וכמו שמספרים על אשתו של הרב אלישיב ז"ל שכל לילה עמדה בשעה שתים להכין לו מים חמים לטע"ה, שלא יצטרך לבטל רגע מלימוד התורה, ובלי לחשוב על כל העמל בכל שעות היום לגדל הבנים לתורה ועבודה ומדות טובות ויר"ש, עם כל ההצטרכות שצריכים לצרכיהם הגשמי בכלל ובפרט, בבית ובחוץ, והנה כהן הגדול יום א' בשנה חייב להיות ער כל הלילה וכמה הכנות ושומרים יש לו עבור זה וזקני הכהנים היו בחוץ ולומדים כדי שיהיה קול תורה בחוץ ולא יישן ועוד כו"כ דברים וסייגים שעושים למען כהן הגדול שלא יישן בליל יוכ"פ
והנה האשת חיל הנ"ל אין לה שום שומר ועוזרים ובעצמה ורוחה שחזקה עומדת כל ליליה וכמ"ש: "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה" והבן ועיין?
וכן כעי"ז ילפ"ר עה"פ: "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" וכעין שמספרים על הצדקת והרבנית של השר שלום מבלז זי"ע ועכ"י שהוא אמר על עצמו הפסוק: "ומלכ צדק מלך שלם" שאם מלכה [היא הרבנית ששמה היתה מלכה] אם היא צדקת אז " מלך שלם" ששלום יכול להיות מלך היינו גם כן איש גדול שהיא הרבין אותו להחזיק מעמד להיות ער כל האלף לילות שרצה לקיים ענין ההוא שאם נשארים ער אלף לילות ועוסקים בתורה ועבודה זוכים למדריגות גדולות! ואין טוב אלא תורה! ואשת חיל שטעמה שהתורה היא טוב אז לא יכבה בלילה נרה! שהיא זאת שמדרבן בעלה להשאר ער כל הלילות כדי שיכול ללמוד ולזכות לטוב השכר בזה ובבא! וכהן הגדול כנ"ל אין לו שום צורך לכהונה גדולה להיות ער אלף לילות וכדומה! והבן ועיין?
"כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון"
אולי י"ל כעין שר"ל עה"פ: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו' שכמה שהעשיר יתן אין זה הרבה כיון שעדיין הוא עשיר ויש לו כל הצטרכיות שלו, משא"כ העני כמה שרק יתן, לא המעיט מלתת ואין עליו טענה שהיה צריך לתת עוד יותר! כיון שהוא עני ואין לו מספיק לצרכיו ולכדי חייו והבןטוב!
והנה כהן הגדול צריך להיות עשיר ואין רבותא בכהן גדול שנותן פרוטה לעני אבל האשת חיל הנ"ל שכל מאווים הנם רק תורה ותורה ואין להם לעצמם המנימום, ועכ"ז הם אלו הראשונים שנותנים לכל דבר שבקדושה, ויש ע"ז פתגם עה"פ: "אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה" שמהנדיבים לא יכול להוציא פרוטה רק בקושי גדול וזה שאין לו הוא נותן ביד רחבה ובשמחת הלב, שזכה לתת צדקה, ושמח על זה מאוד!
"לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים" אולי י"ל שכהן גדול לא יכול להיות בעבור השנה מחשש שלא יגיד האמת לאמיתו שיש לכהן גדול נגיעה שלא יהיה קר ביום כפור כשטובל ה' טבילות ביום כפור, וע"כ חוששין שלא יפסוק כהלכה וגם כשיודע שחייבין לעבר השנה הוא ירצה לשכנע בטעמים לא אמיתים שלא יעברו השנה והנה אשת חיל הנ"ל לזה לא חוששים שבעלה ישקר בעבור השנה והוא יכול להיות בעבור השנה, אע"פ שגם אצלם קר כשיש שלג, בל זה לא גורע להם הזכות מלהיות בעבור השנה וכמ"ש ביששכר שהם היו הלומדי תורה ועל פיהם היו העבור השנים!
"נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ" שכה"ג לפעמים עם הארץ לא יכול לדרוש בתנ"ך כ"ש לא במשנה וגמרא! וזו בושה וכלימה לכולם! ולהיפוך באשת חיל שלא רק שבעלה יודע התורה והגמרא ומלא פיו תהילות ויכול לפלפל בכל מכמני התורה! אלא שגם בניו ובנותיו ואשתו כולם מליאים דעת וחכמה וכמו שהריכו חז"ל לספר על בתו של ר' חנניא בן תרדיון וכן על השפחה של רבי וכדומה הרבה סיפורים בלי סוף, ואמרו ששפחה [גויה] בבית של הרב יכול לפסוק שאלות
"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון שכהן גדול לא יכול ללבוש עוד הפעם בבגדיו ששמש בהם השנה הזאת לשנה הבאה אלא "ויניחם שם" מלמד שצריך לגונזם! משא"כ הת"ח והאשת חיל יש לה הבגדים הישנים משנה לשנה ולא מחפשת מותרות ונהנים מיגיע כפם שכהן גדול לוקח הבגדים מהצבור וגדול נהנה מיגיעי יותר מיר"ש וכה"ג שנכנס לפני ולפנים מקבל בגדיו מהצבור או מהקדש וכמ"ש במס' יומא ל"ד: ע"ש
ועוד יש לפרש שהלבוש של האשת חיל גדול יותר מהלבוש של הכהן גדול! שמזה זוכות לבנים כהנים גדולים וכמש"א חז"ל עה"פ: "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" ורש"י הביא המאמר במס' יומא דף מז. בד"ה לא ראו וכו' על פסוק זה וז"ל: "אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש ממשבצות זהב" ע"כ ע"ש ומי תלוי במי? הקטן בגדול, ולא הגדול בקטן, ואם על ידי הצניעות זוכים לכהונה גדולה, א"כ רואים כמה גדול הענין של הצניעות של האשת חיל!
וכן כתוב: "ויהי כי יראו המילדות את הא' ויעש להם בתים" [שמות א'- כ"ב] ופרש"י שם בתי כהונה ובתי לויה ומלכות ע"ש נמצא שכל הגדלות של כהן הגדול בא מזכות של ה"אשת חיל" והבן ועיין?
"פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" כבר כתבתי לפנ"ז מזה שכה"ג לפעמים היה ע"ה משא"כ בבית של הת"ח כולם יראים ושלימים ויודעים דת ובינה וכנ"ל עה"פ נודע בשערים בעלה וכו' ע"ש ור"ל שיש כאן ב' בחינות א' שבעלה זוכה לתורה עבורה וגם היא זוכות על ידי בעלה לתורה ולחכמה של התורה ככל אשת חבר שדינה כחבר! וכן בני ביתם וכהן גדול לכל היותר בנו יכול להיות כהן גדול, אבל אשתו לא יכולה להיות כהנת גדולה!
וכן מי שזכה לתורה ובנו ובן בנו הם ת"ח שוב אין התורה פוסקת מזרעם לעעולם, אבל בכהונה גדולה אע"פ שלא צריך לעבוד כ"כ קשה לזכות לכהונה גדולה אם אביו הוא כהן הגדול אז גם הוא זוכה לזה אם הוא ממלא מקום אבותיו ביראה ועכ"ז אין הבטחה שבנו ובן בנו עד עולם יהיו כהנים גדולים, ותראה היאך שפינחס קבל ברית על כהונה הגדולה ועכ"ז נלקח ממנו בחט של פילגש בגבעה וכמ"ש רש"י בתחלת ספר שמואל ע"ש וזה הלך מבניו של אלעזר לבניו של איתמר ומאיתמר חזרה לאלעזר ע"ש א"כ אין הבטחה ובת"ח שקשה מאוד להיות ת"ח ועכ"ז הבטיחו חז"ל מהקרא ששוב אין התורה פוסקת מזרעו, ומשמע לכאורה שכולם יהיו ת"ח לא רק אחד מזרעו בכל דור אלא כל בניו ובני בניו עד עולם כולם יזכו לתורה, שאם לא כן מה אמר רב יוסף שלא צריך עוד להתפלל על זה יותר, שסוף סוף צריך להתפלל עבור שאר הנכדים וכי סגי לו שאחד מאלף מצאצאיו יהיה ת"ח והשאר ע"ה? אלא ע"כ שעל כולם יש ההבטחה! שכולם יהיו ת"ח! וזה גם שמסיים:
"רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה" חוץ ממה שיש לפרש על מה שאחז"ל שכתר תורה גדול משאר כל הכתרים שכתוב על התורה: "בי מלכים ימלוכו" שהמלך נמלך ע"י התורה ומלך גדול מכהן גדול וא"כ כתר תורה גדול מכל הכתרים! וא"כ פשוט שאת עלית על כולנה! אלא גם כנ"ל שכולם אין בטחון לכל הבנים והבנות וכאן יש הבטחה לכל הבנים והבנות עד סוף כל הדורות! שעד עולם! שכתוב: "אמר ה' מעתה ועד עולם!

מגילת איכה
פרק ג'
ע"ש כמעט כולה ועכ"פ עד "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" ועיי"ש פרש"י עם התרגום והבן שיש שולחן ערוך מ יוחד מהקב"ה שמפורש אמר לירמיה הנביא לכתבו והמלך יהויקים חשב שאם ישרוף המגלה אז לא יבוא ולא יגיע! ול"ה וכי היה טפש כזה! וכי מה חשב שיעזור לו אם ישרוף המגלה? ועכ"פ כתב רש"י שעל כן קבלנו עוד פרק אחד תוספת עוהנשים וקללות ותוכחות של כל הפרק ג' שהוא כפול ג' שכל אות שם כפול בג' פעם כל אות ואות ג' פסוקים מאות א' וכן מאות ב' וכן כל האותית של הא"ב וכו' ע"ש ושם יש ההסתכלות היאך הקב"ה מצוה לנו לחשוב ולומר ולדעת המצב האמיתי של כל יהוד מיום שנחרב הבית הראשון ועד ימינו עכשיו וכנראה שכן ההלכה עד שיבנה בית המקדש הג' בב"א! ואיני יודע אם בזמן הבית הב' היו חייבים לנהוג כן ומהסתם שלא! אבל עכשיו אחר חרבן בית המקדש הב' עד שיבנה ביהמק"ד הג' מהסתם בודאי שחל עלינו כל ההנגות הללו ועוד שהרי חז"ל החמירו בדברים נוספים יותר ממה שהיו חייבים אחרחורבן בית ראשון, החמירו חז"ל הרבה יותר אחר חרבן בית שני! וא"כ כ"ש שיש לנהוג מה שהיו חייבים בחרבן בית ראשון, והבן ועיין?
ושם כתוב פסוקים מאוד חמורים בעיני שכל אחד צריך לדעת שהקב"ה הוא כארי וכדוב ועוד שכל א' מבנ"י הוא המטרא להחץ של הקב"ה, ושאין לו שום תקוה לשום דבר טוב לא בעולם הזה ולא בעולם הבא! וחייב לומר שלא הגוים שונאים ורוצחים אותנו! אלא שזה הקב"ה בכודו ובעצמו! ע"ש מפורש ברש"י כך שלא תאמר שזה מקרה וזה לא הקב"ה אל תאמר כן! וכל זה כתב ירמיהו הנביא מפי הקב"ה לכל בנ"י עד סוף כל הדורות! ע"ש! ע"ש! בבקשה לעיין שם טוב טוב! ולא תחשוב שאני מגזים בשום דבר ממה שכתבתי! ורק אחר שכל אחד יודע שאבד נצחי ותקותי ואיחן לו מה לצפות לשום טוב רק אז ורק אז! יש אופן שיכולים לקוות לטוב! וזה רק אם יקיים כל התנאים הכתובים שם מהנביא ירמיהו שהקב"ה אמר להודעם לבנ"י לכל הדורות!
והנני כותב כמה מהתנאים שהנביא מזכירם שם, ועין שם להבין עוד מה שחייב לקיים ולעשות ולחשוב והבין ולדעת!
א' – לקבל עליו עול תורה [כהגר"א מוילנא וכרע"א וכהלל הזקן וכר' עקיבא ועוד ועוד!] כבר מנעוריו עד סוף כל ימיו!
ב' – עם כל העול תורה יקבל על עצמו יסורין לסבול כל היסורין לכבוד הקב"ה וח"ח לא ךלהתרעם על הנהגת הקב"ה עמו, אדרבא לשמוח בזה ולדעת שרק כך יש לו איזו זכות ותקוה שאולי יזכה לטוב! [כנראה שהכוונה לטוב של חיי עוה"ב ועיין?]
ג' – יתן בעפר פיהו! ולא מספיק ששם עפר לתוך פיו! אלא צריך לשום הפה לתוך העפר!
ד' – יתן למכהו לחי! חייב לקבל סטירות על הלחי וכל אחד יעיין כמה סטירות קבל על הלחי ומשמע שלא מספיק פעם בשנה או בחודש או אפילו בכל יום ויום קבל מכות ג"כ לא מספיק! אלא חייב לקבל כל כך מכות על הלחי! עד שיהיה: "ישבע בחרפה"! שכמו אחד ששבע! ולא יכול לאכול עוד שהוא כבר כ"כ שבע! כך צריך להיות שבע מחרפות ומכות והשפלות שלא שייך להכניס עוד חרפה ומכות!
ה' – ונוסף לזה צריך עוד להביא על עצמו {ומעצמו!} יגון עבור עוונו!
ו' – לדעת שאין כאן שום עיוות הדין! שרואה כל הגוים עליזים ושמיחים ויש להם כל טוב של חיי עוה"ז! והוא, המצב שלו הוא על הפנים! ובהכי רע שרק יכול לדמיין! וצריך לדעת שהכל מאה אחוז על פי דין! ולא שום תוספת צער כל שהוא לא! ולא שחלילה הקב"ה רוצה להענישו אלא הוא בעצמו הביא הרע על עצמו בזה שחטא! והרע בא לעושה רע והטוב לעושה הטוב!
ז' – רק אז יש לו עוד לדעת שרק בחסד ה' יכול לזכות לטוב ולא שמגיע לו! ורק אז יכול לצפות לחסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו!
ח'- אין לו להתרעם על אף אחד לא! רק על חטאיו שחטא!
ט' – שצריך לאכול האוכל שלו עם חצץ!
י' – השביעני במרורים הרוני לענה!
י"א' – הייתי שחוק לכל עמי! לא רק שכל הגוים שוחקים ממני ועכ"פ בין בני עמי יש לי מקום וכבוד! אלא גם כל בני עמי שוחקים ממני! ואין לי מקום בכל העולם ששם יש לי המקום או המנוחה מבושות וששוחקים ממני! ולא רק פעם ב'…. אלא כל היום! כל היום עושים שחוק ממני! וכל עמי וכ"ש כל הגוים! אין לו שום מנוס מהבושות והשחוק ששוחקים ממנו! והוא במצב שהוא אבוד!

י"ב – וכולי האי ורק "אולי" יש תקוה! וכמו שאחז"ל שעל זה בכה ר' יוחנן! שאמר "כולי האי ואולי! וזה פתגם ידוע לכל: "כולי האי ואולי" ולא יודעים למה המכוון! וכמה זהו הכולי האי! ועכשיו תעיין שם טוב ותראה אם הוספתי על מה שכתוב שם או שעדיין לא כתבתי כל מה שכתוב שם! והבן ועיין?
והנה א' שטוען אפא האוכל שלי הטוב והטעים! אפא הבגד היפה שלי! זה לא מתאים לכבודי הרמה! וכן הלאה כעין כל זה וכדומה! הוא לא מקיים החיוב שלו בגלות! הוא לא יודע מה זה שהוא בגלות ואין בית המקדש! וביתו של הקב"ה ובכלל לא דואג על זה! העיקר שכואב ודואג לו זהו על ממונו וכבודו!
הוא צריך דירה יפה וכל טוב של חיי עוה"ז! ועוד רוצה להיות עם הצדיקים בגן עדן! כאן כתוב שזה לא הולך כך! אי אפשר שיהיה כך! ורק אם יקבל על עצמו תנאי הגלות רק אז חיש לו תקוה!
וכבר כתוב כל זה בפסוק בחומש בפ' בחוקותי [ויקרא כו – יז] " ונתתי פני בכם" וכו' ופרש"י פנאי שלי פונה אני מכל עסקי להרע לכם! ע"כ ועיין?