לא תבערו אש בכל מושבותיכם
וקשה למה כתוב כאן מושבות אע"פ שלא תלוי בארץ ישראל ששמירת שבת שייך בכל מקום בעולם וכן למה בדיוק הבערה ללאו יצאה או לחלק?
וי"ל שאחז"ל עה"פ "דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים:ן שהחכם אמר למושל אחד שהוא יגזור ויראה שלא יקיימו העם דבריך בו בזמן שמשה רבינו אמר לנו לפני כמה מאות שנים ועדיין שומעים לגזירתו והמושל אמר להם לא להבעיר אש יום שלם ועלו על הגג וראו היאך שכמה וכמה בנ"א עברו על דבריו בזמן שבנ"י בכל שבת לא מדליקים האש ע"ש וא"כ זה דוגמא קלסי לראות מזה היאך שבנ"י שומעים לקולו של הקב"ה ומקיימים דבריו ית"ש לעד ולנצח נצחים! וע"כ בזה בא הלחלק יצאה להורות כמו זה מקיימיפ במסירת נפש כמו כן כל התורה וכל הלכות שבת והבן! ועיין? וכ"כ למ"ד ללאו יוצאות י"ל שהיה הו"א לפי שיש ע"ז חיוב סקילה ע"כ מפחדים לנפשם ולא יעיזו לחלל שבת בהבערה ע"כ בא הבערה בלאו גרידא ועכ"ז כל בית ישראל מקיימים דבר ה' זו הלכה לא לחלל שבת גם לא בלאו גרידא ואע"פ שזה קשה מאוד ועכ"ז שמיחים לשמרו! והבן ועיין?
אולי י"ל שע"כ ויקהל כולם וכו' וכן יש להבין למה משה רבינו שינה הסדר שא"ל מצות שבת לפני המשכן? וכן הלשון של: "ויצאו כל עדת בנ"י מלפני משה" שלא כתוב לשון כזה בכל התורה? וכן שהתורה מדגישה שכולם באו ונתנו מה ר"ל בזה? ואוי"ל "שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" ואחד שעושה מה שיכול אז הקב"ה מצרף למעשה גם מה שלא עשה בפועל רק רצה לעשותו, ור"ל שע"כ אחז"ל במס' ב"ב יד. שרבי ינאי נטע ד' מאות כרמים, אע"פ שזה לא היה רק ה' גפנים בכל א' ומה ר"ל בזה? שאם ל"ל שנטע ד' מאות כרמים ממש, לפי שזה יקח לו יותר מדי זמן ומתי ילמד תורה? א"כ למה צ"ל שכן נטע? וזה רק ה' כרמים בכל א'? וכ"כ אחז"ל שם שר' אמי כתב ארבע מאות ספרי תורה ולא י"ל וכנ"ל, וע"כ שרק כתב תורה צוה לנו משה וכו' שג"כ קשה למה צ"ל שכתב, כשלמעשה לא כתב? וי"ל שהוא רצה לקיים מצות ישוב ארץ ישראל והשתוקק בלבו ודעתו למלאות כל ארץ ישראל בכרמים ליישבו בטוב, רק לא היה יכול, שא"כ מתי ילמד! וע"כ עשה ת' כרמים של ה' גפנים בכל א' שמה שיכול לעשות עשה! והוציא בזה לפועל רצונו הטוב, ולמדו אחרים מזה ג"כ לעשות כל מה שיכולים לעשות, וע"כ בשמים נחשב כאלו נטע ת' כרמים גדולים ויישב כל אר"י בכרמים! וכ"כ במצות כתיבת ס"ת שיוכלו בנ"י ללמוד התורה וזו מצוה חשובה עד למאוד וכמ"ש בהרא"ש שפעם למדו התורה מתוך הספר תורה וע"כ יש החיוב שכל א' מבנ"י [הזכרים?] שיכתוב לו ספ"ת וע"כ רצה לכתוב כ"כ ס"ת, שיהיה לבנ"י ספרים ללמוד מהם וכדי לזכותם לחיי נצח! רק שלא יכול וכנ"ל שא"כ מתי ילמד בעצמו? וע"כ כתב ת' פעם הפסוק תורה צוה לנו משה וכו' שזה גם לעוררם ללמוד התורה! ובזה זכה לקבל שכרו כאלו קיים בפועל כך שכתב ת' ס"ת ממש!
וכ"כ י"ל בא' שמכין לכבוד שבת של"י לעשות הכל, וכמש"א חז"ל מהאמוראים היאך שכל א' טרח לכבוד שבת ועשה מה שיכול וי"ל שבשמים נחשב כאילו עשה הכל לכבוד שבת קודש! ואילו ע"כ נחשב האומר ויכולו בליל שבת, כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ולמה עד כדי כך רק עבור שאמר ב' פסוקים מהתורה? רק כיון שמכיר שהקב"ה ברא כל העולם לכבודו ולעבודתו ית"ש ויתעלה! וכעין שאומרים בתפלת ליל שבת: "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ! וכו' וכאחז"ל: "כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו,שנ' לכבודי בראתיו אף יצרתיו וכו'" ורוצה לעשות כל מה שרק יכול לכבודו ית"ש, וע"כ נחשב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שגם כל זה היה עושה אם רק היה יכול לעשות! וזה מה שמשה רבינו רצה ללמד לבנ"י שלא כל א' יכול לבנות המשכן או להביא הכל לבנין המשכן, אבל אם יהיה לו הרצון ויעשה מה שיכול וכמו בשבת שכל א' עושה מה שיכול ונחשב כאלו עשה הכל עם הרצון הטוב שיש לו לעשות כל מה שרק יכול, כ"כ יהיה בבנין המשכן, שיהיה נחשב כאלו כל אחד מבנ"י [וזה כולל גם הנשים] בנה ונדב כל מה שצריך להמשכן! ואולי י"ל שע"כ דייקא בהקהל שכולם יחד שזה גם חלק מתנאי הדבר, לפי שחביב מאוד לפני הקב"ה כשבנ"י הם באחדות, וע"כ אינו דומה מיעוטים העושים רצונו ית"ש, כמו מרובים העושים רצונו ית"ש, וכעי"ז כתב רש"י עה"פ: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" [דברים ל"ג ה'] ופרשי"ש: "בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם, הוא מלכם, ולא כשיש מחלוקת ביניהם", ואז זה נחשב שעשה כל מה שהיה יכול לעשות, וע"כ הדגיש כאן הויקהל וכן ויצאו כל עדת בנ"י וכו' ואח"כ ויבאו וכו' שהכל מורה על האחדות השלימה ששרתה בינהם,
ואולי י"ל שע"כ היה טענה על הנשיאים שרצו להביא בסוף וכונתם היתה לטובה, מ"מ בזה גרעו בתכלית חשוב זה שלא י"ל עליהם כאלו עשו הכל! כיון שחשבו רק להשלים החסר! והיה מן הראוי שכל א' יראה שברצונו לעשות הכל וע"כ כולם הביאו תיכף כל מה שרק היה יכול להביא! וע"כ כתיב שיצאו כולם מלפני משה, שלא כתוב ענין כזה בכל התורה! להורות שכולם רצו לזכות בנדבת ובנין כל המשכן! וכמו כן י"ל לכמה וכמה דברים ובענינו י"ל לגבי שמחת חתן וכלה שזו מצוה הכי חשובה בהתורה! ולא כל אחד יכול לעשות כל כך בפועל, אבל צריך בלבו ורצונו לעשות הכי מקסימום שרק יכול לעשות, ובזה שמשתתף בשמחת חתן וכלה ועוזר להם במה שיכול נחשב גם לו כאלו מלא כל העולם בפו"ר שזו מצוה הכי חשובה! והבן ועיין? ור"ל כ"כ בכבוד ת"ח וליהנות לת"ח! שעושה כל מה שיכול, ומראה בעצמו שרצה באמת להיות ת"ח גדול ולקיים כל התורה, ואז נחשב בשמים כאלו עשה כן וכנ"ל ועיין?
ואולי י"ל כעי"ז על מה שאחז"ל: "זכה נעשית מלאכתו ע"י אחרים" שלמה לא יזכה לעשות מלאכתו בעצמו? שהרי יש כו"כ מצוות לעשות מלאכתו באמונה? ואחז"ל שע"ז נאמר: "ישראל אשר בך אתפאר: אם משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות וכו' וא"כ קשה למה שלא יזכה לכל זה? ולפי הנ"ל י"ל שהכוונה שהוא כבר עסק באמונה וכבר הוכיח עצמו לנאמן לקיום התורה והמצוות, ברמה הנכונה שעי"ז נתקדש ש"ש ע"י ומעכשיו לא צריך עוד לעסוק בפועל בכל זה, לפי שכבר: "זכה" וכבר הזדכך ונבחן והצליח, ויש לו הרצון טוב לקדש ש"ש, ובשמים נחשב לו כאילו עושה כן תמיד, וע"כ יכול מעכשיו לשבת ללמוד ברצף ובלי הפרעות, וגם מקבל שכר כאלו עסק באמונה וכו' וע"כ מלאכתו נעשית ע"י אחרים, ועיין?
וכעי"ז ר"ל על בקשת "ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך" שהכוונה, מה שבנ"י רצונם לעבוד הקב"ה בתמידית! בלי שום הפסק, שהקב"ה יקבל רצונם הטוב והישר וזכה, ויצרפם למעשה כאלו כל בנ"י עובדים עבודת השי"ת יומם ולילה! בכל מיני העבודות שיש בתורה הקדושה,לפי שבנ"י הוכיח עצמם שרצונם לעשות רצון מלכם בהוב"ש לעד ולנצח נצחים, בלי הפסק רק בפועל הם מוגבלים, כל א' כפי הצמצומים שיש לו רק בפועל, אבל במחשבתם ורוצנם זה בלי גבול ובלי שום הפסק, וע"כ "ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים: ועיין?