מסכת ברכות דף ב
עיין כאן במאירי שמבאר ההלכה של זמן ק"ש של ערבית, ואח"כ מסכם בד"ה: "נמצא פסק קריאת שמע ש"ע וכו' עד הסוף שם שכתב: "ויש לחלק ולהתיר עד ג' שעות שהיא זמן קימה אף לבני מלכים", משמע לכאורה שמסיים להתיר לקרוא ק"ש של ערבית עם ברכותיה עד ג' שעות שביום, ואם נאמר שהיום הזמן ק"ש של שחרית הוא עד חצות היום או אפילו יותר מזה, לפי שהרבה בני אדם הולכים לישן בשעה שלש וארבע אחרי חצות הלילה, וקמים בשעה אחת או שתים בצהריים, ויש הרבה בני אדם שנוהגים היום כך, ואולי אנשים הללו בזמנינו, הם הרבה יותר מבני המלכים של זמן החז"ל, שקמו עד ג' שעות ביום, ורק עבור זה מותר לכולנו לקרוא ק"ש עד ג' שעות שביום, א"כ לפי זה יהיה מותר לקרוא ק"ש ש"ע עם הברכות עד חצות היום ואולי גם יותר מזה קצת, וצע"ג על זה, ואולי אין ההיתר הזה לקרוא קשש"ע רק עד ג' שעות ביום, לפי שזוהי זמן קימה של הקרא לבני מלכים, לפי שדברי קבלה כדברי תורה חשבינן ליה, ויש סמך מהקרא שקמים עד ג' שעות שביום, וא"כ עדיין הוי זמן שכיבה של הקרא, עד ג' שעות, אבל יותר מזה לא אמרינן אפילו שיתהפך כל העולם, וכל מנהג של כל בני האדם ללכת לישן בשלש שעות אחר חצות הלילה, ולקום בשלש שעות אחר צהריים ביום, גם לא ישונה הדין של מאז ומקדם לא פחות ולא יותר, ולפי זה זמן ק"ש ש"ע נגמרת יחד בזמן שנגמרת הזמן ק"ש של שחרית, ולכאורה זה קשה שהתורה קראתו זמן שכיבה וזמן קימה שני חלקי היום, וכאן הם באותו חלק וביחד רק ההתחלה שאני, שק"ש ש"ע מתחיל בצאת הכוכבים, וק"ש ש"ש בעלות השחר, אבל שניהם נמשכים עד ג' שעות שביום, וזה אולי לא קשה בכלל, לפי שהגמרא כבר אמרה שקורא פעמיים ביום או פעמיים בלילה ויוצא בזה קשששוש"ע, ותוס' שם כתבו שה"ה שניהם לפני הנץ, ורק ר"ל שלא יכול לקרוא ק"ש ש"ע אחרי הנץ, [או קשש"ש לפני העלות], ע"ש בדף ט. בתוד"ה לעולם יממא הוא בסוף הדיבור שם, ולכאורה יש לומר כן גם על מה שאמרו שם לפני זה בלישנא קמא, שלעולם יכול לקרוא קששעוש"ש שניהם אחר העלות, רק הגמרא ר"ל שלפני העלות אינו יוצא החיוב של ק"ש ש"ש, וכמ"ש תוס' לענין קשש"ע, ה"נ י"ל לענין קשש"ש לכאורה? ועיין?
וצ"ע מה שכתב המאירי שיכול לקרוא ק"ש ש"ע עד ג"ש, שהברייתא ס"ל שיכול לקרוא קשש"ש אחר הנץ, וא"כ ס"ל כר"י שזמן קשש"ש היא עד ג' שעות ביום, וא"כ ל"ל יכול לקרוא קשש"ע ג"כ אחר הנץ כמו שיכול לקרוא אז קשש"ש? ולכאורה מכאן קשה לשיטה זו? וזה מה שכתבו תוס' שלא יכול לקרוא קשש"ע אחר הנץ, אע"פ שיכול אז לקרוא קשש"ש? ואפילו אם נאמר שלעולם בדיעבד יכול לקרוא קשש"ע עד ג"ש ביום, אבל שניהם יחד לא, י"ל א"כ מתי יקרא קשש"ש? אם יקרא קשש"ע עד ג"ש ואז נגמרת זמן קשש"ש ג"כ, ומה הרויח שיכול לקרוא אז קשש"ע אם לא יהיה יכול לקרוא אז קשש"ש? ואולי ירויח הברכות שיכול לקרוא קשש"ע עם הברכות עד ג"ש וקשש"ש עם הברכות עד ד' שעות או כל היום וממילא יפסיד ק"ש א', וצע"ג לפי שזה נראה דוחק גדול, ועוד שהיה ליה לפרש כל זה כדרכו בקודש שמאריך בהסברו באריכות ולא מקצר ובדיוק בזה סמך על המעיין שיבין בעצמו לפרש כל זה? והיה ליה לפרש הברייתא למה לא יכול לקרוא קשש"ע אחר הנץ? ואולי ס"ל להמאירי שתנא של הברייתא ס"ל שקשש"ש לא יכול לקרוא לפני הנץ, וע"כ אמר אחת לפני הנץ ואחת אחר הנץ, אבל קשש"ע יכול לקרוא כל זמן שיכול לקרוא קשש"ש, וכמש"ש תוס' בתירוץ קמא בדף ט. בד"ה לעולם יממא הוא, ולענ"ד עדיין צע"ג בכל זה? ועיין טוב?