את אשר תאפו אפו
את אשר תאפו אפו וכו' אכלוהו היום כי שבת היום וכו' ופרש"י ששאלוהו אם ללקוט או לא? וא"ל לאכול מה שיש להם בבית מאתמול, ופחדו שתו לא ירד המן, ע"כ א"ל היום לא תמצאוהו, אבל למחר כן יהיה המן, ע"ש וקשה שמשמע שאעפ שמ"ר אל בערב שבת שישאירו מהמן למחר לא כולם ידעו זאת, שאם ידעו למהשאלו? וא"כ יל שאכלו הכל מה שלקטו בע"ש גמרו הכל בע"ש ובליל שבת ולא נשאר להם כלום למחר? וא"כ מה יש לו לאכול עוד? כלומר ממ"נ אם ידע שישאיר מע"ש לשבת, א"כ לא בא לשאול ואם בא לשאול הלא לא נשאר כלום מע"ש לשבת ומה א"ל שיאכלו ממה שנשאר להם מאתמול? ואולי י"ל שנעשה נס בהמן ולא יכול לאכול מה שהיה מוכן עבור שבת לא היה יכול לאכלו בערב שבת, וכמו שהכל היה מעשה ניסים, שלקט קצת ובביתו היה הרבה, כ"כ י"ל שלא היה יכול לאכול רק מה שהיה מוכן עבור ע"ש וכן בלילה לא היה יכול לאכול רק מה שהיה מוכן בור ליל שבת, ולא מה שהיה אמור לו שיכלנו בשבת, וע"כ אפילו זה שלא ידע מזה שצריך להשאיר מע"ש לשבת במציאות כן נשאר לו וע"כ בא לשאול, אם זה כמו בכל יום שאסור לו לאכלו למחרת, לפי שירום תולעים ויבאש, ופרש"י שם שמקודם נבאש וא"כ פחדו לאכלו אם זה לא נכון לאכלו, וא"ל מ"ר ששבת שאני מכל יום, שכן יש להשאיר מיום ו' לשבת, וע"כ יכולים לאכלו ולמחר ירד להם מן מחדש, והבן ועיין?